|
|
Page:11
משמעי זה כלפי הירושה אינו פוסל כמובן את משקלה הסגולי של הדעת ההרמנויטית על כל הסתעפויותיה - פילולוגית , אטימולוגית , היסטורית - בקריאה הדקונסטרוקטיבית . דרידה מפעיל פרקטיקות הרמנויטיות במינונים שונים בהתאם לטקסט המסוים שבו הוא מטפל . דרידה קורא שייקספיר הוא מקרה מאלף בדיוק מאחר שדומה שהמעין איזון ששורר לפרקים בכתיבתו בין ביאור הרמנויטי להמצאה דקונסטרוקטיבית מתערער לגמרי , הדרמה שמזומנת לפנינו הינה דקונסטרוקטיבית לעילא , ובינות למכלול המגוון של מחברים שבהם עסק דרידה , אף אינטנסיבית בצורה חסרת תקדים . מדוע ? תחילה , שייקספיר עצמו הוא דקונסטרוקטיביסט לפני ולפנים . לא זו בלבד שהוא מתמסר לרקונסטרוקציה - הוא מפעילה בעזות ובעזות מצח , ובכמה מישורים , החל מן השעטנז הז'אנרי שהוא יוצר , והמשך בטיפולו בדמויות , בעלילה ובהקשר ההיסטורי . הוא אינו נותן לדרמה להפתיעו , בשלטו ביד רמה במרכזה ובשוליה . אם נתמקד להרף עין בדמותו של שיילוק בסררור מררנציה , למשל , הרי שמצד אחד , מדובר בדמות שאין המערכת שהיא כפופה לה ( העיר ונציה , בית המשפט הוונציאני , תושביה הנוצרים של העיר ) יכולה להכילה מבלי לתבוע ממנה המרה רבתי . אלא שמצד שני , דווקא שיילוק , הזר , האחר , המתארח בוונציה , הוא שמאפשר למערכת הזו להתקיים . דמותו של המלווה בריבית , המודרת מן הפוליס , מתנה את אפשרות כלכלתה הקפיטליסטית . ונציה מוקיעה ומנכסת אפוא באחת את היסוד המוכחש העומד בלב הווייתה . אך הדקונסטרוקטיביות של שייקספיר מפליגה הלאה מן השניות הזו . היא נעוצה בהצגת מתח דרמתי מטלטל לאין ערוך בין התביעה האל כלכלית של שיילוק לליטרת בשר , שאין למצוא לה תרגום הולם , לבין התביעה המשפטית הסוחפת של הוונציאנים להמרה תרתי משמע למטבע עובר לסוחר ולנצרות . בדרך זו דומה הרי מה שהופך לבטח [ ... ] את הצו , הירושה והעתיר , את האחר בקצרה , ± לתי אפשריים . צריך הפרדה , הפרעה , הטרוגניות , אם למצער צריך , אם צריך לתת סיכוי ^ 'ל יין' כלשהו , יהא אשר יהא , ולו מעבר לחובה . " שם , עמ' . 121 ככלל , הוגה משפיע אינו נבחן על פי האופן שבו יצר או דומה שיצר אסכולה , העלולה דווקא לבגוד במורשתו , משהיא מגבילה את היקפה , ריבוי פניה ותוצאיה . דרידה מטעים שמרקס עצמו היה "פוסט מרקסיסט" בדרך שבה דיבר על ההזדקנות האפשרית של הגותו , על נקיעת הזמן הפנימית לקורפוס שיצר .
|
|