|
|
Page:12
לפרקים הפליג על סוסתו הלבנה בלוית סלים ועוד פרשים . זמן רב נפקד מקומו מז הבית , ופני האם סרים מיום ליום . ופתאום , באחד הלילות , הוא כפוף על ערש הילדה , ראשו עטור שזור זהב סביב לצעיף משי ארוך שגדיליו מדגדגים את פניה . הוא נוטלה על זרועותיו בעליזות רוח . — את ירושלים הקטנטונת שלי ! אבא שלך מלך המדבר הוא ! וציונד . שואפת לקרבה את ריח המדבר החם , הנודף מזקנו וממעילו . ולמה \ ת בבוקר כשהיא נחפזת ורצה אל העזרה הגדורה והנה היא הומה כולה מאדם ובהמה כחצר מלון אורחים , מלאה וגדושה חבילות ודלעות נבו _ ות שמתוכן בולעים עד אפס הכיל שושני יריחו , צרי גלעד ופקועי ים המלח . ובפנה אחת מצטדדים שקים שחורים המטילים מורא על הילדה . לפי הסברא , הם מכילים רק חיטי עמק הירדן ושעורי הרי מואב . אולם בדוי בחניתו הארוכה שומר עליהם והילדה תחשבהו לשד הממונה על אוצרות הפלאים . השקים האלה נפתחים רק בנוכחות אביה . סלים המושל בכל טובע את raa המגששות אל בין גרעיני החיטה ומוציא מתוכם צנצנות ופסילים זעירים , אביה מקבלם בידיו כחפצים יקרי ערך ומסיעם למעלה לחדר אשר בקצה המדרגה . אולם בעברו על פניהן מצטלבת ורדה , ואמא מתאנחת : — אלי , אלי , שוב , אלילי מואב אלה ! והנה בוקר אחר , העזרה נתרוקנה , שקטה . אדם ובהמה נעלמו כביד קסמים . ,, סידי" לבש מחדש את הבגדים הבלתי צנועים . אולם בושם המדבר רוחף עוד על הבית , ועל רשמי פני אביה קראה ציונה חדוה מסותרת . עוד נפש אחת עשתה רושם חזק על הילדה הקטנה , זו ורדה מיניקתה , אשה מבית לחם . היא היתה בת לאחת המשפחות הערביות הנוצריות המתיחסות לנושאי הצלב , כלומר למלכי קפריסין וירושלים ! ואמנם הליכתה היתה הליכת מלכה , גם עיניה זהובות יותר ועורה בהיר יותר משל המושלמיות בארץ יהודה , כיתר בנות בית לחם נעלה נעלים מחורטמים בקציהם ובראשה ענדה את כובע המגדל של ימי הבינים ומעליו התנפנף צעיף לבן . הכובע הזה , הכפיה , עורר במאוד את דמיונה של ציונה . גבוה ומוצק כשרפרף , עשוי לבד מצבעים שונים . בחזיתו חרוז רחב של סקיני זהב נוצצים כשריון ; ממעל לו כעין נזר עגול שנמשל בעיני ציונה לשיניה של מצודת ציון . ונצמדה הכפיה לראש בעזרת שתי אזני בד אדום , קטנטנים ששעשעו את הילדה , ועליהן נרכסו שרשרות עשויות קמיעות וטלרי כסף וכך נתלוותה ורדה , בכל תנועותיה , במוסיקה בלתי פוסקת . * סוגי מטבעות .
|
|