|
|
Page:11
2 זכרונות ציונה משחר ילדותה אינם אלא מעין ערבוביה של פראות ופאר כאחד . ראשית כל , אותו הבית הערבי עם מבואו הכמוס מאחורי הכניסה האנגליקנית . לפני הבית עזרה * מוקפת קיר שבו תקועות טבעות עם שרשרות ברזל . אולמי-קמרונים אפלים פתוחים בה ומתחתם עולות מצהלות סוסים ומתפזרים אדי תסיסה של שעורה מתעכלת . וגם דלת גותית מקושטת בציורי ערבסקות , מעשה מסמרים , עם מקוש כבד , שהובילה מבעד לכניסה שלוה אל חצר מבריק מאורה . ובחצר , בור וכרכוב לו מלוטש , עץ רמון נטוי , וכד גבוה וחד בפינה . ממול , שלשה פתחים אפלים : מטבח ומחסנים . לצד שמאל , קיר לבן מפולש במחזות , מדרגות תלולות עולות למקום לא נודע , בין טורי עציצי פרחים . לימין , שתי מדרגות שיש ורוד , מגרעת קיר , אי אלה מדרגות אחרות , ולבסוף פתח חדר הכפה עם החלון המסורג במעלה הקיר , שהמולת העיר חודרת בעדו ובאה כאילו ירדה מן השמים . ואשר להוריה , אין דעתה של ציונה בגיל ההוא ברורה לה עדיין . היא יודעת כי אחות גדולה לה , אליזבט שמה , ושמוטב לא להתקרב אליה יותר מדי מסכנת המסרגה המתנועעת בלא הרף מעל לברכיה . אמה חולפת כצל , בשמלתה הדהויה . ואשר לאביה , הרי שואלת הילדה הקטנה את נפשה אם באמת אב הוא זה או אולי אינו אלא גבור דמיוני שנארג מספורו האגדות של ורדה המינקת . רק לעתים רחוקות תראהו . מעונו אי שם באויר , בקצה המדרגה התלולה . ורדה מכבדת אותו בשם ,, סידי , " ועלי מנשקו על כתפיו , וכאמיר האגדה , כן משתנה פרצופו . הנה הוא הולך העירה לבוש כ רומי" " פשוט בבגדים הדוקים לגוף שנראו בעיני ורדה כבלתי צנועים והיא מורידה עיניה לארץ — ובשובו הביתה מראה פנים זועפות , — והנה הוא עטוף בגלימה רחבת שולים ויקרת ערן כערבי הדור בלבושו , משתטח מתחת לקן המקומר של מגרעת הקיר , מעלה עשן מן הנרגילה , ועלי הורד המרצדים בגלי מימיה . כעין חצר חצוני .
|
|