|
|
Page:10
ומששו בנחליה . באצבעותיה מנתה מספר למתים ובמחשבתה חלקה אותם לפי דתם . ובנקל הבחינה בהם : המושלמים בתחינותיהם החוזרות ונשנות וברומית צעדיהם , כאילו נשאו המתים על כנפי הקול ו — היונים בפזמוניהם המאנפפים ובענני הקטרת שמילאו פתאום את חדר התובלה הממושכה והפכוהו לבית יראה זעיר ; — היהודים במרוצתם ללא סדר , כמו בושו להראות לעיני השמש יצור שאורו חשך בעדו , ובחפזונם נתדפקו לעתים מוטי המטה על זוית הבית אשר בפינה החדה של הרחוב , — ואז התחלחלה החולה , ספקה כפיה ונתאנחה לחש : ,, אלי , אלי למה עזבתני " ? ואילו כשעלו פעם בפעם מפתחי הכנסיה האנגליקנית הסמוכה והתפשטו הדי מזמורים פרוטסטנטים , חד צליליים , יחד עם הלמות נעלים מסומרות — אז נאנחה מרת בנדיקטוס עמוקות , נפשה יצאה עם הלחן החביב עליה וכל עגמתה שככה מתוך בטחון של אמונה . ציונה נולדה בין האלונקה הישמעאלית השמונה עשרה וביז הארון היוני הרביעי , וכביכול באותו מצב העגום כמו בן ארצה האלקי שנולד באבוס . המילדת האירופית היחידה — יהודיה מארץ פולין שהמירה דתה — מתה באותו בוקר מחולי רע ; המינקת בית הלחמית התהפכה על ציריה מכאבי בטן בפנת הבית ; המשרת הערבי נמלט על נפשו — ואבי ציונה נחפז ורץ ברחובות ירושלים ובסביבותיה לבקש רופא . רופא לא נמצא לו , אבל בשערי ירושלים נתגלה לפניו אביב ארץ יהודה בכל הדרו ויביאהו מלא חפניו הביתה , ומשפיזרו אל מתחת לוילאות הכילה הפסיקה התינוקת מיד את בכיתה . בידיה הרכות מעכה את חבצלת השרון , " " חייכה לעומת ,, כרכומי הנביאים" ו נרקיסי המלכים . " " ואולי בזכות שהילדה נולדת בין בכיות המקוננים לבין פרחי חג האביב , חוננה ברבות הימים במחשבה רצינית וברוח דמיוני וקסם .
|
|