|
|
Page:9
פתח דבר ב 21 באוקטובר 1947 כתב ישעיהו גביש , מהכשרת הפלמ"דו בגבת , להוריו בחדרה : "הערב תציג כאן יהבימהי 'רוחות / ויתכן שלא אראה את ההצגה . יוצאים לטיול . " למחרת , כשבועיים לאחר חג הסוכות , בבוקר יום " חי בחשוון תש"ח , 22 באוקטובר , 1947 ולאור היום , יצאו מקיבוץ אילון חמישה חברי פלמ"ח לסיור בגבול ארץ ישראל-לבנון . בסופו של יום ארוך מאד , ב 24 במרס , 1949 הם שבו ארצה . החמישה היו יחיאל אוגדן ( אז בלומנקרון , ( ישעיהו גביש , יהודה יהודאי , יצחק סלע ( אז סלסטיאן ) ואברהם ענבי , חברי ההכשרה של הנוער העובד בקיבוץ גבת שגויסו במסגרת הפלמ"ח . החוליה שהשתייכה לפלוגה א' של הגדוד הראשון של הפלמ"ח , נלכדה בגבול לבנון על ידי מארב של הדנדרמריה הלבנונית , והסיור היה להרפתקה גורלית . ב 14 בפברואר 1947 העבירו הבריטים את סוגיית ארץ ישראל להכרעה באו"ם ובספטמבר הודיעו על כוונתם לסיים את המנדט שקיבלו מחבר הלאומים לניהול הארץ . עם הודעתם הארץ נכנסה לתקופה של אי ודאות . רוב מערכות השליטה החלו להתערער , הפקידות הבריטית איברה את שגרת עבודתה , המערכת הערבית המפוצלת נבוכה , ואילו הנהגת היישוב היהודי הייתה נחושה בדעתה להיאבק על העלייה כחלק מהמאבק הקיומי , המדיני , הכלכלי והביטחוני של היישוב בתוך משולש יהודי בריטי ערבי . דלדול משאביה הכלכליים של בריטניה לאחר מלחמת העולם השנייה דחף את קלמנט אטלי , ראש ממשלתה , להודיע ב 6 באוגוסט 1947 על קיצוץ בהוצאות הממשלה , צמצום ניכר של סדר הכוחות הצבאי ברחבי האימפריה ושחרור מקיף של מאות אלפי המגויסים כדי להשיבם למאגר כוח העבודה הדרוש לשיקומה של כלכלת בריטניה . היהודים והערבים כאחד קיבלו את ההחלטות הבריטיות בחוסר אמון . כאשר "חיל הספר העבר ירדני" קיבל את האחריות על גזרת הגבול הסורי לבנוני מהכנרת לא זיב , במקום חיילי הדיוויזיה ה 6 המוטסת , הערבים פירשו זאת כתחילת הנסיגה הבריטית , ואילו מוסדות היישוב ראו בכך רמז להחדרת כוח ערבי מאומן מבעוד מועד לארץ . השמועות אמרו שבהיענות לצעד הבריטי החלו
|
|