|
|
Page:13
פרק ראשון מבוא המאות הראשונות לספירה במזרח הקרוב הצטיינו ביצירתיות דתית מיוחדת במינה ואינטנסיבית ביותר , שקשה למצוא דוגמתה בהיסטוריה האנושית . הנצרות , ששורשיה בחוגים יהודים נוצרים , הפכה למערכת דתית העומדת בפני עצמה ומתחלקת לכתות שונות שהביאה לפריחה של פעילות תיאולוגית שלא היתה כמוה באזור . פרותיה של פעילות זו נשתמרו , למשל , בספרותם הענפה של אבות הכנסייה . באותה עת מטפחת גם היהדות —דת ותיקה ומבוססת היטב—את מסורותיה ומתחילה באיסוף , ולו חלקי , של התורה שבעל פה , לאחר שכבר הסתיים מאות שנים קודם לכן תהליך חיתומם של כ"ד כתבי הקודש , המקרא . זה הוא שלב עריכתן הסופית של המשנה ( סביב שנת 200 לספירה ) ושל התוספתא ( שנת 400 לערך , ( כשבעקבותיהן מגיעים לגיבוש התלמודים — הירושלמי ( סביב שנת ( 400 והבבלי ( שנת 500 לערך ) —המכילים את דיוניהם של האמוראים על המשנה וענייניה . באותם ימים נאספים והולכים גם אחדים מקבצי המדרשים , כשהספרות הפרשנית לסוגיה מגיעה כמדומה אל שיאה . בצד כל זה מתסיסה את האזור ואת מסורותיו הדתיות פעילות כיתתית עשירה ומגוונת . אמנם הפעילות הספרותית האפוקריפית והפסוידו אפיגרפית לא נמשכה בעיקרה אל תוך התקופה הנוצרית , אך מסורותיה הוסיפו להתקיים משך דורות רבים בספרויות היהודית והנוצרית המאוחרות יותר . על כל זה יש להוסיף את התנועות ואת הרעיונות הגנוסטיים , וכן מאוחר יותר את הפילוסופיה הניאופלטונית , אשר העמידו אתגר רציני ביותר בפני דרכן של הדתות הממוסדות באזור . במשך מאות שנים נאבקו היהדות והנצרות , ובסופו של דבר אף האסלאם , במורשת הפגאנית היוונית , הפרסית וההלניסטית , אך גם הושפעו ממנה עמוקות . הפעילות באזור שככה אמנם במאה וחמישים השנים שקדמו לעליית האסלאם , אך הד לכל הפולמוסים האלה נמצא בספרות
|
|
|