|
|
Page:13
המודעות לחטא באיכה היא משום כך משנית ביחס לחוויית ההינטשות ולזוועת החורבן . התפקיד הראשון של מחברי איכה היה למצוא לשון מתאימה לתיאור הזוועה . הם הפעילו שתי אסטרטגיות עיקריות . האחת , שימוש בדמויות דרמטיות אינדיבידואליות לשם ייצוג ממחיש ומרגש של המצב הקולקטיבי של העם . תחילה מופיעה הדמות הנשית , בת ציון , המסמלת את חוויית הקורבניות , ולאחר מכן מופיעה דמות גבר המייצגת את החתירה להתפייסות תאולוגית . האסטרטגיה האחרת היא זו של השימוש בהסדרים של הדיבור המומחז ( בייחוד השימוש בגוף ראשון ויצירת זווית ראות ) כדי לשקף את היחסים המוכים והמנוכרים במסגרת הברית . עצם המפעל של הכתיבה על האסון נתון בסכנה בעת שהמשורר העד לחורבן מתמוטט . הוא נואש מיכולתו לנחם את הקורבנות באמצעות השפה . הבעיה היא האם ניתן לעצב מטפורות ההולמות את האסון , כלומר מטפורות אשר בהשוותן את האסון לדברים מוכרים יכולות לרכך את הרושם של ההיבט המחריד ביותר של החורבן * היותו חסר תקדים ובלתי ניתן למדידה בעזרת השוואה . הקלה של הכאב תבוא רק כאשר הסובל , באמצעות היזכרות רצונית באמתות מן העבר , ייצור את הזיקה בין הסבל לחטא . היווכחות וו משחררת אותו מן הקורבנירת המבודדת ומתירה לו להצטרף לפניית העדה כולה אל האל . האל אינו משמיע דברו באיכה ; אבל התעלותו של הסובל מן התלונה הסתמית אל הפנייה לאל באמצעות התפילה מאפשרת לו לפחות למצוא מחדש את האל כזולת שניתן לפנות אליו . יתרה מזאת , האנטגוניזם הברוטלי שבין האל לסובל מתמצע במהלך הדברים על ידי נוכחותו של האויב . האויב , אשר עד לנקודה זו זוהה בטעות עם האל , נכנס עתה אל הזירה כדמות נפרדת שאליה ניתן להעביר את נטל הנאצה . אחרי חורבן הבית השני הפרדיגמה שהוצגה על ידי חז"ל מחברי המדרש היתה במידה רבה המשך של זו המקראית : החורבן הובן כרגע של ענישה מתקנת במהלך היחסים הנמשכים בין האל לעמו , ולא כאות לניתוק היחסים . חז"ל הוסיפו להשקפה המקראית את לימוד התורה וקיום המצוות כאמצעים עיקריים להתפייסות עם אלוהים , וכן את הרעיון בדבר הגאולה הסופית — שבואה ודאי , אך נדחה לאין סוף — הגאולה שתבוא בקץ הזמן ההיסטורי ולא בתוכו . המטלה הגדולה שעמדה בפני חז"ל היתה מטלת האישור של הפרדיגמה באמצעות ההתגלות המשומרת בטקסט המקראי . המקור העיקרי שממנו נשאבו החיוויים על אודות החורבן היה ספר איכה , ודווקא הוא היה הבעייתי והסרבני ביותר מבחינת המטרה הזאת . דומיית האל , היעדרם של חטאים נמנים במפורש והבושה לנוכח ניצחון אומות העולם בספר איכה היוו מכשולים , שההתגברות עליהם תבעה מפעל מתואם של פרשנות טקסטואלית . שלא כמו ספר איכה עצמו , שגילם תגובה מידית על האסון , המפעל הפרשני של חז"ל נוצר במאות השנים שלאחר המאורע . הריחוק אפשר יישום של טכניקות פרשניות וירטואוזיות שפתרו
|
|
|