|
|
Page:11
מבוא ההיסטוריה הספרותית של אסונות לאומיים בדיקת תגובותיה של הספרות העברית על אסון לאומי מעוררת שאלה שהיא חלק משאלה רחבה יותר : באיזו מידה הספרות העברית החדשה שצמחה במאות התשע עשרה והעשרים ממשיכה — או אינה ממשיכה — את אלפי שנות הכתיבה בלשון העברית שקדמו לה ? כיצד הספרות העברית יוצרת ומגלמת את הדינמיקה של המסורת והמודרניות בחברה היהודית וכיצד היא מתווכת בין חלקיה השונים של דינמיקה זו ? ברוך קורצווייל הוא שהציב בצורה פולמוסית מבריקה את השאלה הזאת לגבי התקופה המודרנית , אך לא השיב עליה . יש מקום ויש גם צורך להרחיב את השאלה אל העבר , כלומר לבדוק את שאלת הרציפות , לא רק לגבי הזיקה בין המודרני לקלסי , אלא גם בתוך המסורת הקלסית , ולבחון את המתחים והתזוזות שחלו בין תקופות יצירה וז'נרים שונים שבה . התגובה לאסון היא בעיה ספציפית הנוכחת , למרבה הצער , בכמה וכמה שלבים של התפתחות המסורת , כמו גם בתקופה המודרנית , והיא ניזונה ממערך מיוחד של משאבים מתוך המאגר של רפרטואר גדול יותר של הספרות . מלבד העניין התמטי שבו לעצמו , יכול אפוא חקר התגובות על האסון להוות מקרה בוחן בחקירת הנושא הרחב יותר של רדיפות — או אי רדיפות — בספרות העברית . המערך המסוים של העניינים הביקורתיים הנוגעים לאסון הלאומי מקורו במאמץ להקים מחדש פרדיגמות של פשר בעקבות החורבן הלאומי . המסורת היהודית מבינה את האסון במונחים שאינם מתחום הנזק הפיזי והחומרי . מאורע הרסני נעשה לאסון בשעה שהוא מעוות או משחית הנחות יסוד משותפות על דבר ייעודו של העם היהודי בעולם . בזמנים שלפני התקופה המודרנית הנחות אלו נוגעות בתנאי הברית בין האל לעם ישראל . התגובות על האסון בספרות העברית כרוכות קודם כול בניסיונות להציג את האסון ולאחר מכן בניסיון לשחזר , להחליף או להתוות מחדש את פרדיגמת הפשר המאוימת , ועל ידי כך לאפשר הישרדות יצירתית . במפעל זה מתבלטים עניינים קריטיים אחדים החוזרים על עצמם בתקופות השונות עם פתרונות שונים ובקונפיגורציות שונות ו ( א ) הריחוק בזמן בין האירוע האסוני לתגובה עליו ; ( ב ) זיקתו של הסופר לאירוע : ניצול ,
|
|
|