|
|
Page:10
כל יחיד , והמביא לידי תמורה פנימית , ואין מן ההכרח כלל שיקביל לה משהו חיצוני . דעה מעין זו משמשת יסוד להיסטוריונים הציוניים של הרעיון המשיחי בישראל , כגון יוסף קלויזנר , בן ציון דינור , יהודה אבן שמואל , אבא הלל סילבר , ואהרן זאב אשכולי . רק לאחרונה החלה היא להתערער , ומחקרים חדשים החלו שופכים אור גם על צורות אחרות של משיחיות יהודית , שהתקיימו בצד הצורה ההיסטורית מדינית . אין בכך משום עדות על ערעור מקביל בציונותם של ההיסטוריונים החדשים , אלא על כך שבעיניהם הציונות כבר אינה זקוקה לא להגנה ולא לייחוס , והם יכולים להתעמק במקורות בלא הפרעה אידיאולוגית . תפיסה חדשה כזאת של המשיחיות היהודית מצינו במבואו של משה אידל להוצאה החדשה של ספרו של אשכולי , התנועות המשיחיות בישראל ( ירושלים תשמ"ח , ( ובמקומות אחרים . וכך הגיע הזמן גם להעריך מחדש את המשיחיות השבתאית . בחינה מחודשת כזו תוסיף הארה על המשיחיות היהודית בכלל , וכן על המשיחיות החסידית , שכידוע ניטש עליה ויכוח קשה בין החוקרים . מתוך מושגים חדשים תתאפשר אולי גם ההתקדמות בנושא סבוך זה , בעיקר לאור הידע המוסיף ומצטבר בנושא ההשפעות השבתאיות על החסידות . א . מקום היסוד הארצי במשיחיות השבתאית זה לי שנים רבות שאני עוסק בכתבים שכתבו השבתאים עצמם וגילו בהם את רחשי לבם , ספרות רבה ועצומה , כפי שהולך ומתגלה . והנה בכל אלפי הדפים הללו כמעט לא מצאתי זכר לרעיון הגאולה הפוליטית והלאומית . אם כן , יש להגדיר אחרת את עיקר התעניינותם של השבתאים . אינני טוען שהיסוד הארצי נעדר מן השבתאות , אלא שצריך להגדיר בדייקנות את מקומו , ולשם כך יש להבחין שתי הבחנות . האחת — הפרדה בין שתי תקופות : התקופה הראשונה , מהתפרצות התנועה בחג השבועות תכ"ה עד התאסלמותו של שבתי צבי באלול תכ"ו , תקופה שבה עדיין אין השבתאות כת מיוחדת , אלא עם ישראל מאמין כמעט כולו שאכן עתה בא המשיח , והתקופה השנייה , מיום ההמרה ועד לגוויעתה למעשה של השבתאות , כמאה וחמישים שנה אחר כך , היא השלב הכיתתי של התנועה . ההבחנה הנוספת — ההבדל שבין שתי קבוצות של אנשים : האחת היא 'הגרעין הקשה' האידיאולוגי של התנועה , והאחרת היא חוגים פריפריאליים שרק הושפעו ממנה בעקיפין , או שלא קיבלו את האידיאולוגיה הייחודית שלה , אלא רק ראו בה התגשמות של הציפיות המשיחיות המסורתיות . בתקופה הראשונה יש לשייך לקבוצה הראשונה את חוג מקורבי שבתי צבי , שנשארו נאמנים לו גם אחרי שהמיר דתו , ולקבוצה השנייה — את המוני בית ישראל שלא עמדו במבחן זה . רק בעיני אלה האחרונים היתד , השבתאות בעיקרה גאולה ארצית ופוליטית , ורק בקרבם נפוצו שמועות כגון זו המדברת על צבא עשרת השבטים הכובש את העיר מכה . הם גם היו אלה שמרוב התלהבות מן השמועות המשיחיות מכרו את רכושם בזול וחיכו לגואלם
|
|