|
|
Page:9
הקדמה הספר מבוסס על סדרת הרצאותי בחוג לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון , בשנת , 1997 שכותרתה היתה "הברכה והמראה — דגמים של השתקפות החוץ בשירה . " המראה משמשת דגם מקובל של שיקוף אובייקטיבי ( ראשיתו ב"המדינה" לאפלטון , ( ואילו הברכה היא " הברכה" של ביאליק : כשהיא רגועה היא משקפת נאמנה את החוץ , אך בהיותה סוערת היא משקפת רק את עצמה . זהו אפוא דגם דינמי , אף כי אצל רומנטיקנים מושבעים הברכה סוערת תמיד . על יסוד דגמים אלה נבחנות כאן המגמות הספרותיות השונות , בעיקר המימטית אובייקטיבית והרומנטית אקספרסיבית , ומקום מיוחד מוקדש ללשון הציורית המאפיינת מגמות אלה : הלשון המטונומית לעומת המטפורית . הדיון בהשתקפות החוץ מוליך אל הנושא המרכזי של הספר : בין שירה למדע , בייחוד ביחסה של השירה העברית החדשה . המדע מספק לנו את הידע האובייקטיבי ביותר על המציאות , ולפיכך יש מקום להניח כי יהיה גורם חשוב בכל התייחסות של התרבות אליה . ואכן , אלה היו פני הדברים עד סוף המאה ה 18 בקירוב —עד התגברותה של הרומנטיקה על המגמה המימטית , שמשלה בכיפה עד אז . הרומנטיקה התקוממה נגד השתלטות המדעיות על התרבות , ובכך נוצר הקרע בין "שתי התרבויות" — תרבות המדע ותרבות הספרות . אך גם בהתהפך הגלגל , כשהשיבה המגמה המימטית לעצמה את הבכורה במסגרת הזרמים "האובייקטיביים" השונים , לא התאחה הקרע ולרוב אף העמיק . והרי זו תופעה מתמיהה , שכן התפתחויות מהפכניות בפיזיקה של המאה ה , 20 שאותן נסקור בהרחבה , יש בהן כדי לקרב את המדע לרוחה של הספרות , אפילו הרומנטית . בספר זה נסקור את מהלך הדברים ואת הסיבות להיווצרות הקרע בין שתי התרבויות ואף להעמקתו , גם כאשר השתנה אופיין של התרבויות בכיוון שהיה עשוי לאחותו . דיוננו ייסב , כאמור , על היחס בין שירה למדע , אך ייאמר מראש : יש להבחין בין יחס מפורש לבין מה שמשתמע מרוח השיר , שהיא המבטאת
|
|