|
|
Page:42
עמם במשא ומתן . ההנהגה מוצגת כגוף שמרני , מנותק מן ה"מציאות , " חסר אומץ להתייצב מול השליטים , נאחז בכל כוחו בעולם הולך ונעלם . ההנהגה היא גוף שיש להערים עליו , או לתמרן אותו לעמדות הנוחות לפעילים , או לפסוח עליו ולהגיע ישירות אל ראשי הממשל העיראקי . דברה של ההנהגה , שנדחקה לשוליים במערבולת העקירה , עדיין לא הושמע . למעשה , ייתכן ואף לא יישמע , מאחר שקהילת יהודי עיראק לא שמרה על מסמכיה וכמעט כולם אבדו ( קזז , . ( 1991 : 13 הדברים שלהלן מבוססים , על כן , על קריאה ביקורתית של החומר שנכתב על פעילות התנועה הציונית . ההעלאה , כיון שהיתה תהליך יזום ומנוהל מן החוץ , פגעה במעמדם של מוסדות הקהילה היהודית . מוסדות אלה , שהיו מעוגנים במאות שנים של פעילות פנים-קהילתית ושל ייצוג כלפי חוץ , התערערו : ראשיהם איבדו את הבלעדיות על השליטה ומצאו עצמם מגיבים להחלטות ולפעולות של גורמים חדשים ולעתים אף זרים - מוסדות ושליחים ציוניים , צעירים מקומיים שנרתמו לפרוייקט הציוני , נציגים דיפלומטיים של מעצמות אירופיות ודוברי קהילות יהודיות בארצות אירופה ואמריקה , שגוייסו על-ידי ישראל למסעי לחץ על ממשלותיהם על מנת לפעול ליציאת יהודי ערב לישראל . הפעילות הציונית היתה מלכתחילה בבחינת קריאת תגר על הנהגת הקהילה , מכיוון שהיא הציבה מסלול התפתחות חדש ושונה , אם עבור הקהילה כולה ואם עבור חבריה כבודדים . השליחים הציונים , בהציגם מסלול זה , שלא היה מוסכם על מנהיגי הקהילה , הפכו לגורם המערער על מעמדם כהנהגה קהילתית . בתחרות זו עמדו לשליחים מספר יתרונות : הציונות זוהתה עם העולם המודרני , המערבי , המתפשט והמשתלט . ההנהגה הקהילתית , לעומת זאת , היתה גורם מסורתי שקל היה להציגו כמי שאבד עליו הכלח . השליחים הציונים נתפסו כיהודים השולטים בכל רזי החיים המערביים . למעשה , מעמדם היה כשל זה של סוכני המעצמות הקולוניאליות השליטות . מאוחר יותר , לאחר , 1948 ייצגו השליחים מדינה אשר יצאה כשידה על העליונה ממלחמה נגד שבע מדינות ערביות . ההנהגה הקהילתית , לעומת זאת , שאבה את מעמדה ועוצמתה מקשריה עם הממשלות הערביות - אלה שהוכחו כחדלות-אונים אל מול ישות ציונית דלת-תושבים . הציונות
|
|