|
|
Page:356
אולם מה יהיה למחרת ההסדר המדיני ? אזי , הניצול המעמדי של הפלסטינים לא ייתפס עוד כתוצר לוואי זמני של הכיבוש , אלא יוכר בגלוי כגורם של קבע במבנה החברתי הדו מדינתי . ומכיון שלא יהיה עוד חיל כיבוש המסוגל לכפות על הפלסטינים טיב תעסוקה ותנאי תעסוקה , תתפתח בגלוי אידיאולוגיה אשר תצדיק את ההבדלים המעמדיים שיתקיימו בין יהודים ופלסטינים במונחים תרבותיים , גזעיים או לאומיים —ממש כשם שהאידיאולוגיה של "נחשלות תרבותית" התפתחה בשנות ה ' 50 וה ' 60 כהצדקה להבדלים מעמדיים שנתהוו בין אשכנזים למזרחים . אותה אידיאולוגיה תציג , קרוב לוודאי , את היהודים כ"עם אדונים" ו / או כ"חברה טכנולוגית מפותחת" הזכאית ורשאית להעסיק את "עממי pxn הנחשלים" בתנאי ניצול . אלא שההסדר המדיני יביא איתו שינויים גם אצל הפלסטינים שימשיכו להיות מועסקים בישראל . שלא כמו היום , כאשר כניעותם נובעת באופן ישיר מהיותם נתונים במשטר של כיבוש , במשטר עצמאי ואף במשטר של אוטונומיה ישאפו הפלסטינים להתארגן ולהיאבק למען תנאי תעסוקה טובים יותר ; הם לא יחששו עוד להעלות דרישות אשר כיום אינן מועלות כלל . ודאי שיתקוממו בגלוי כנגד אידיאולוגיה מעמדית לאומית , שמרכיביה העיקריים קיימים כבר כיום . ולבסוף , כל עוד תהיה הישות המדינית שבה יכללו הפלסטינים לאחר ההסדר נתונה להשפעה או אף לשליטה לאומית וכלכלית של ישראל , הרי שכל מאבק מעמדי וכלכלי שלהם ישא גם אופי לאומי—ממש כמו המאבקים של פועלי "סולידאריות" בפולין כנגד המשטר הפרו סובייטי בארצם , או כמו מאבקיהם של הפועלים הלטינו אמריקאיים כנגד בעלי ההון מארצות הברית . במלים אחרות — באם לא יתרחש שינוי מהותי ביחסים הקיימים כיום בין יהודים ופלסטינים , יהיה גם מצב ה"שלום" מאופיין על ידי מאבק מתמיד ודיכוי . הפלסטינים יאבקו נגד המעסיקים הישראלים בתביעה לתנאי עבודה הוגנים יותר , אך גם בשאיפה מתמדת להשתחררות לאומית וכלכלית חברתית ; ואילו המעסיקים הישראליים יצטרכו לפתח שיטות שונות כדי שמאגר כוח העבודה הזול והכנוע לא יחמוק מבין ידיהם . סביר להניח שהדבר יהיה כרוך בשליטה עקיפה ( דהיינו , כזו שתעקוף את מנגוני השלטון הפלסטיני ) —אם באמצעות "קניית" השלטון , אם באמצעות "ראיסים" מקומיים , ואם באמצעות השתלת סוכנים , משלחות עונשין כעיךצבאיות ואף פעולות צבאיות גלויות . כמו כן יהיה הדבר כרוך בקיום שמירה מתמדת על הפועלים הפלסטיניים בתוך ישראל , ו / או על המעסיקים הישראליים בשטחי פלסטין . קיצורו של דבר—במידה ויימשכו התנאים הקיימים כיום , לא יהיה ה"שלום" המיוחל שלום ממשי , ומוטב לשימו במרכאות . הוא יהיה מלווה במתח מתמיד , בעימותים מזויינים ובהמשך ההתנוונות המוסרית והרעיונית . לא יהיה זה שלום רוגע , וגם לא "המנוחה והנחלה . " מניעתה של התפתחות שכזאת מחייבת שינוי של תפיסת הפיתוח שהשתרשה בישראל . בהנחה ששתי היחידות הלאומיות , הישראלית והפלסטינית , תמשכנה להיות קשורות זו בזו , פירוש הדבר השקעה משני עברי הגבול בפיתוח משאבי האנוש , עידוד השקעות המכוונות להגדיל ולהעשיר את השוק המקומי , ואימוץ של אוריינטאציית פיתוח אזורית , למען האיזור — במקום תפיסות "אזוריות" כביכול הרווחות כיום שעיקרן אימוץ הגישה של ה"נמרים" של דרום מזרח אסיה ( הארצות המתועשות החדשות , ( שמשמעותן גידול משקי המכוון כלפי העולם הראשון וכרוך באי שוויון מקומי קיצוני .
|
|