|
|
Page:316
חלוקה מדינתית והסדרים לאומיים ובינלאומיים ועוד . ( ב"סיסטמה העולמית" היה ליישוב מקום בין הארצות המשתחררות , הוא נעזר בברית המועצות והיה קשור קשר הדוק מאוד למערב . למגמת התפתחות זו —שכללה תמיד גם את הניגוד שלה , בימין הפוליטי ואף בתוך תנועת הפועלים עצמה , ואף לא היתה "משטר" —לא היה המשך במשטר הפוליטי הישראלי שלאחר 1948 ביחסים המעמדיים וביחס בין העמים , שהיה היבט מרכזי של היחסים המעמדיים . מתוך זה ברור שאנו דוחים את ההנחה היסודית והמקובלת ביותר במחשבה ובכתיבה החברתית בדבר קיומה של המשכיות פוליטית מלאה בין היישוב והמדינה . אנחנו מצאנו שההפך הוא הנכון , אם כי גם אנו מודעים להמשכיות שלטונה של מפלגת מפא"י ולדמיון ביחסי הכוחות האלקטוראליים פרלמנטאריים בין שתי התקופות . איננו שותפים גם למנוס אל חיק הנסיבות —כמו העלייה ההמונית , המלחמה , הפלישה , האיום הערבי וכיו"ב . ברור שאין מקום להקל ראש בתנאים ובנסיבות אלה , בשינויים ובהשפעותיהם . אולם הנסיגה מהסוציאליזם ואימוץ הפתרון הצבאי , היו עניין של מדיניות והפעלת כוח והסבת אמצעים , ולא של תנאים שמחוץ לשליטת המנהיגות המפלגתית והממשלתית . המדינה לא קמה בחברה קפיטאליסטית , אלא בחברה בעלת פוטנציה סוציאליסטית . מבחינת עוצמות פוליטיות כלכליות היתה כאן לתנועה הסוציאליסטית שליטה ישירה על ענפים מרכזיים , למעלה ממחצית המשק היה פועלי וציבורי , היה לה רוב אלקטוראלי מוחלט , ומתחריה היו חלשים ואף פעם לא היו בשלטון . בטחונות כאלה היו רחוקים מלהיות מנת חלקן של מפלגות סוציאל דמוקרטיות שהגיעו לשלטון מדיני בחברות בעלות משטר קפיטאליסטי . אולם המעבר מקהילה לאומית תחת שלטון בריטי לשלטון מדיני עצמאי , הביא את מנהיגות הימין בתוך תנועת העבודה , שעמדתו היתה גורם מרכזי ביחסי הכוח הפוליטיים , לשליטה מכרעת בממשלה ועם השליטה הזאת באה ההכרעה של לא סוציאליום . המאבק הפוליטי אידיאולוגי בין הימין והשמאל בתוך תנועת הפועלים נמשך שנים , לפני המדינה , בעת המלחמה ומייד אחריה . אולם , רק המדינה נתנה למפלגת הרוב הימנית —מפא"י —את תוספת האמצעים ואת השליטה המקיפה וההירארכיה בכוח הפוליטי שנדרש להכרעה . בעזרת האמצעים הממלכתיים הצליחה מפא"י להשתחרר מתלותה ההיסטורית בשמאל הסוציאליסטי ולהביסו . מערך הכוחות המעמדיים השתנה שינוי קיצוני , כיוון שתוך כדי מאבקו בשותפיו משמאל השתחרר הימין בתנועת הפועלים ממחוייבות לאלטרנטיבה הסוציאליסטית והממשלות הראשונות היו ממשלות מפא"י אחדות לאומית , לא סוציאליסטיות ואף אנטי סוציאליסטיות . הנצחון במלחמה פעל באותו כיוון ובאותו זמן כמו המעבר למדינה ואף עשרת מונים יותר . הנצחון נתן בידי השלטון והמפלגה השלטת בבת אחת כוח עצום . מדינה לאומית כמעט טהורה , העם השני בחוץ , הנשארים מיעוט שולי , אמצעים כלכליים אדירים של הפליטים הפכו רכוש ממשלתי . יתרונות אלה היו תולדה של מצב צבאי , שהיה מטבעו זמני . אבל השליטה הזמנית על משאבים גדולים הביאה לשינוי עמדות פוליטי בקרב המנהיגות המפלגתית הממשלתית . עיקרו אימוץ המצב הצבאי הקיים כתחליף לפתרון מדיני לבעיה הלאומית . למדיניות מיליטריסטית לא היו מתנגדים מהימין הפוליטי , זאת היתה נטייתם ההיסטורית . המדיניות בקשר לפליטים הערבים ולאדמתם קבעה , אולי יותר מכל הכרעה אחרת , את כיוון ההתפתחות של החברה היהודית והערבית . היא שהפכה
|
|