|
|
Page:307
הפוליטיים מפלגתיים שעשויים היו לנבוע מגידולו של המעמד החדש . המפלגות הציוניות סוציאליסטיות היו שותפות בממשלה ואולי תרמו באופן קל למיתון הממלכתיות . במילים אחרות , הימין ( המסורתי ) נשאר חלש בעיקר בכל הקשור למוקדי השלטון המדינתי , והשמאל ( המסורתי ) נשאר חלש . גם עם הקומוניסטים המאזן לא השתנה . המעמד המרכזי של הביורוקרטיה הממלכתית , הנשלטת במידה מכרעת על ידי מפא"י , היה נראה כבלתי מעורער , ועד לאותו מהפך של 1977 לא ייחסו לאופוזיציה סיכוי ממשי . המאבק הפוליטי ששבר לבסוף את שלטונה המדינתי המתמשך של מפא"י—מפלגת העבודה , התנהל בתוך המפלגה פנימה . קבוצות בצמרת הממשלה והמפלגה השלטת ביקשו להגביר את כוחן , לסלק אחרות , ולהגיע לבלעדיות . המחוזות הרבים והשונים של השלטון נתנו מקום לקבוצות צמרת רבות —שרים , ראשי משרדים , קציני צבא בכירים , מנהלי חברות ממשלתיות , ראשי עיריות , ראשי מחוזות מפלגתיים , אנשי מפתח בהסתדרות , בסוכנות ועוד . רבים מאלה הועלו למעמדם על ידי בן גוריון במאבקו לסילוק השמאל ולהשלטת הממלכתיות , אחרים קשורים במאבקיו בלבון . מאבקי הכוח היו אישיים ונטו לקשור קבוצות מתחרות , לא בהכרח תוך דיפרנציאציה פוליטית ברורה . תחת מנהיגותו של בן גוריון פרשו ערב הבחירות של 1965 קבוצות רמות דרג ממפא"י וייסדו מפלגה מתחרה —רשימת פועלי ישראל ( רפ"י . ( רפ"י לא היתה מפלגת צבא או קולונלים , האף שהופעתה והקמתה ככוח פוליטי נעזרו הרבה וישירות , כנראה , במשרד הבטחון . הערך ההסברי שבתופעת רפ"י נעוץ בכך שהיא ציינה בדיוק את ההתפתחות הפוליטית אידיאולוגית שהתחוללה במפא"י . רפ"י ביקשה להיות מפלגת מדינה , מפלגת "לעם , " או מפלגה "ממלכתית" קב ונקי , בלי "עבודה" ובלי "מפלגה" " ) רשימה" בלבד . ( היא הציעה עצמה למצביעים כתחליף לאומי אנטי סוציאליסטי למפא"י , ועשתה שימוש נרחב בתעמולה עדתית ולאומנית . מאבקה על הבוחר ההסתדרותי נעשה בשם האנטי מעמדיות — " נגד איגוד מקצועי מעמדי , " נגד "משק מעמדי , " או "משק פוליטי , " בעד מדיניות ממלכתית , הנהגת "בוררות חובה" וביטול "נגע" הפילוג המפלגתי , כל זאת באמצעות הנהגת בחירות המבוססות על רוב , במקום בחירות יחסיות ( מהסיסמאות הישנות של בן גוריון . ( המיקום המוסדי מישרתי המעולה של רפ"י בתוך מפא"י , ובעיקר בביורוקרטיה הממשלתית , סיכן את המשך שלטונה של מפא"י ואת מאזן הכוחות הפוליטי במדינה . לכאורה יכלה רפ"י להתחבר למפלגות הימין מרכז ולהפוך בעיקבות הבחירות למנהיגת קואליציה ממלכתית לאומית חרשה ( דורון , . ( 12 ^ -131 : 1972 אולם , למרות הפילוג לא בשלו ב 1965 התנאים לתבוסה פוליטית של מפא"י , בעיקר משום שהימין המסורתי שמחוץ לה נשאר חלש . רפ"י נטלה ממפא"י כ 25 % -20 % מהמצביעים , אולם הכוח האלקטוראלי של מפלגות הימין מרכז לא עלה . גוש חל טע"מ , ( של חירות ליברלים , צ"כ ) זכה בבחירות ב 21 % מהקולות , בעוד שהמערך —מפא"י , אחה"ע ומפ"ם זכה ב 36 % מהקולות . הצירוף בין הימין לרפ"י לא הספיק ליצירת ממשלת קואליציה חליפית . זאת היתה הסיבה לכך שרפ"י התפרקה כמפלגה , וב 1968 חזרה והתאחדה עם מפלגת העבודה ורוב חבריה הנודעים קיבלו מחדש , או פשוט המשיכו למלא , תפקידי שלטון מרכזיים . המהפך שלא אירע ב 1965 התממש בבחירות של . 1977 פלג גדול , מונהג על ידי נושאי מישרות גבוהות , וכן אקדמאים , עורכי דין , בנקאים וקצינים בדימוס , פרש ממפלגת העבודה וייסד —הפעם לא מפלגת ימין חדשה אלא — מפלגת מרכז חדשה : התנועה הדמוקרטית לשינוי ( ד"ש . ( פרישה זו אומנם הפכה
|
|