|
|
Page:300
המעמד המרכזי של הביורוקרטיה הממלכתית בחלוקת משאבים ובהשקעות בשירותים ובתעסוקה , סייע לכך שאינקורפורציה של מקורות החוץ והרחבת הקשרים ברמה הממשלתית , השפיעו במהירות על פריפריה חברתית רחבה ( האוכלוסיה כולה מנתה פחות מ 2 מיליון נפשות . ( רוב הקבוצות הכלכליות חברתיות נקשרו , במידה בלתי שווה כמובן , לאפשרויות של שיפור רמת החיים והתרחבות כלכלית : יותר יבוא , בנייה , כבישים , חוזים , יותר רווח ויותר עבודה . הצירוף הדינמי של מלחמה והתרחבות כלכלית חזר ונשנה ב , 1956 אם כי ברמה צבאית ומישקית אולי פחות אקסטראווגנטית מאשר ב . 1948 ב 1956 הוכפלה ההוצאה לבטחון והגיעה ל 14 . 4 % > מהתל"ג , ובעשור הבא ( 1957-67 ) נעו הוצאות הבטחון בין 7 . 2 % > ל 10 . 8 % ) מהתל"ג . מגמת העלייה בהקצאה לבטחון בולטת לא פחות בחלקה בתקציב הממשלתי . שנה לפני המלחמה , ב 955 ו , היא עמדה על 16 . 2 % מהתקציב , וב 1960 על כ 2596 מממנו . מ 1960 עלו הוצאות הבטחון אל מעל 25 % מהתקציב הממשלתי , כלומר כל התקציבים השנתיים מאז ואילך היו "תקציבים צבאיים . " לשם השוואה , ההוצאות הממשלתיות לשירותים חברתיים — בריאות , חינוך ושיכון — הסתכמו ב 1955 ב 14 % מהתקציב , סדר גודל הקרוב לבטחון שהיה . 16 % ב 1960 הוצא לשירותים הללו 15 % מהתקציב השנתי ולבטחון , 25 % וב 1965 השירותים קיבלו 18 % מהתקציב לעומת 28 . 4 % לבטחון . בסך הכל נשארה ההשקעה הממשלתית בשירותים החברתיים גבוהה ויציבה למדי . אולם , מגמת השינוי היתה בכיוון הרחבת הפער בינם לבין הוצאות הבטחון , כלומר המשק צמח , התקציב הממשלתי גדל , השירותים עלו אבל הבטחון עלה עוד יותר . סיוע החוץ המענקי עלה , מממוצע שנתי של כ 250 מיליון דולר עד אמצע שנות החמישים , לכ 300 מיליון דולר ומעלה מ 1960 ואילך ( ארנון , . ( 128 : 1981 בין מלחמת 1956 למלחמת 1967 גדלה אוכלוסיית ישראל ב 900 , 000 נפש ( מ 1 , 872 מיליון ל 2 , 775 מיליון . ( העולים אחרי 1958 לא נשלחו למעברות , ובנייה ציבורית ופרטית רחבת היקף הקלה במידה ניכרת על צפיפות הדיור ( לוטן , . ( 171-168 : 1973 כוח העבודה גדל באותה תקופה ב , 50 % , מ 600 אלף ל 930 אלף מועסקים . האבטלה ירדה והפכה בעיקר לבעיה נקודתית . בשינויים הענפיים בלטה בעיקר הירידה בחקלאות ( מ 17 . 59 ' 0 ב 1958 ל 12 . 5 % ב . ( 1964 בממוצע ההכנסה והשכר היתה החקלאות הענף הנמוך ביותר , זאת למרות הרמה הגבוהה של מיכון ותפוקה . הירידה במספר המועסקים בחקלאות מראה על גידול בתעסוקות משתלמות יותר . שיעור המועסקים בענפי התעשייה השונים עלה קלות מ ( 146 , 000 ) 22 % ב 1958 ל ( 221 , 000 ) 25 % ב 1964 ( בחרנו בשנת 1964 במקום בסוף התקופה הנדונה ב 1966-67 כיוון שהשנים האחרונות היו שנות מיתון . ( הצמיחה הכלכלית נשארה קשורה לייבוא רב היקף , למרות שהעלייה המהירה יותר בייצוא צימצמה לעתים את הפער בין השניים מ 50 % ל . 3596 באמצע שנות השישים , למשל , נשארה יתרת גרעון עצומה במאזן המסחרי ובמשך שנים לא ירד הפער השנתי , בין יצוא מקומי ויבוא , אל מתחת ל . 359 ' 0 הגרעון כוסה ( ועדיין מכוסה ) מדי שנה באמצעות הכנסות מסיוע החוץ : מענקים , מלווים והלוואות לזמן ארוך ובעת הצורך אף הלוואות לזמן בינוני וקצר . הנתון הבולט אינו הגרעון המסחרי אלא כושרה של הממשלה לכסותו ובתנאים נוחים , וזאת היתה המגמה . מהעשור שהתחיל ב 1954 עלה יבוא ההון במענק ובמלווה לזמן ארוך , על עודף היבוא ונוצרו גם יתרות מטבע חוץ ( הורוביץ ; 60 : 1967 קוזנץ , . ( 203-205 : 1973 הפיחותים הגדולים , כמו ב 1952 או ב , 1962 וכן המיתון של , 1965
|
|