|
|
Page:297
. ( Medding , 1972 : 210-14 ) היעדר ההשפעה של השמאל בלט במיוחד במלחמת , 1956 כשישראל חברה לברית צבאית עם שתי המעצמות הקולוניאליות במטרה להנחית מפלה למשטרו של נאצר . כמה וכמה גורמים פוליטיים וכלכליים שהתפתחו בממלכתיות מאז הנצחון של 1948 עשו את המלחמה לאפשרות סבירה ומוחשית . בין גורמים אלה היו , המעמד המרכזי של הביורוקרטיה הממשלתית והריכוזיות הרבה של הכוח הפוליטי והכלכלי , אשר קיצרו מאוד את המרחק בין מדיניות צבאית לבין ביצועה הפעיל ; הכנסות סיוע החוץ שהגיעו לסדירות שנתית ( מיהודי ארה"ב בתרומה ובבונדס , מגרמניה ומשהו מארה"ב , ( ואיפשרו לאוצר לעמוד כהוצאות צבאיות גדולות והשגת אשראי במטבע חוץ גם כשקופותיו היו ריקות . בעיות הפליטים והגבולות השאירו תסיסה מתמדת של פחד והפגנת כוח , והעלו מדי פעם את רמת הסכסוכים ועוצמת התגובות ( מעגל הסתננות גמול ) בין ישראל לפליטים הפלסטינים ולמדינות השכנות ( ולכך נצטרפה מחלוקת בעניין השייט . ( הישענות הצבא בדרגיו הפיקודיים במידה רבה על וותיקי 1947-8 ועל הפעלת המילואים — מיתנה מאוד את השפעת השינויים הדימוגרפיים הקשורים בעלייה ובהשפעות הרה אורגניזציה של צה"ל . לבסוף , המלחמה נהייתה לאפשרות סבירה ומוחשית עם השגת שיתוף הפעולה המדיני צבאי עם שתי המעצמות הקולוניאליסטיות , בריטניה וצרפת , ושילוב מכת מנע ישראלית במסע העונשין שלהן כנגד מצרים ( בעיקר בתגובה על תמיכתה בשיחרור אלג'יריה ועל הלאמת הסואץ . ( ראש הממשלה יידע את השמאל הציוני סוציאליסטי על דבר המלחמה רק לאחר שהוא כבר הכריע סופית על כך . אחה"ע לא הביעה התנגדות , מפ"ם התנגדה אבל נשארה בקואליציה . גיוס כללי , כוננות , החיילים בשדה הקרב , השותפות הסמלית בקורבן ובשכול וגאוות הנצחון הגדול על צבא שמדיו דומים למדי הצבא הבריטי והוא עומד לקבל נשק סובייטי , רתמו את כלל הציבור לעגלה הלאומית . לפני מלחמת סואץ סיני התייחסו לא מעטים למלחמת מנע כאל מדיניות אבסורדית והרפתקנית ואולם מנוף המלחמה הניף אותם לעתים עד למרכז השדה והם מצאו עצמם מבצעים מהוללים של אותה הרפתקנות . הכוחות הפוליטיים חברתיים המרכזיים של המלחמה הקודמת נדחקו לשולי ה"קונסנזוס" של הלאומנות המיליטריסטית . אולם , בעיקרו של דבר , היה בסיס השותפות רחב יותר . לדעתנו נועדה מלחמת 1956 להגן על הישגי מלחמת , 1948 על האי רברסיביליות של תוצאותיה , בראש וראשונה על האי שבות של הפלסטינים ועל הבלעדיות הלאומית היהודית , באדמה , ברכוש ובשלטון . זה נעשה באמצעות הפגנת עליונות צבאית מחודשת והתפשטות טריטוריאלית נוספת ( אין לשכוח שאחרי סיני שוב לא עלתה בעיית הנסיגה משטחי הכיבוש של 1948-9 אלא אך ורק מהכיבושים החדשים . ( נסיים פרק זה בהצגת המורפולוגיה הפוליטית כלכלית של הממלכתיות , כפי שהלכה והתגבשה בין מלחמת 48 ו . 56 המונח לאומנות מיליטריסטית מצביע על האספקט היותר אקטיבי והיותר מכניס רווחים של הממלכתיות . נעשה זאת בצורה סכימאטית כלשהי , באמצעות קונסטרקט , ( construct ) תבנית , או מודל , העשוי מהרכיבים העיקריים של הלאומנות המיליטריסטית הישראלית . המודל מציג את הרכיבים , עומד על הקשר ביניהם ועל השינויים שחלו בהם בין שלוש המלחמות , . 1956-1947-1967 התבנית היא התלכדות משולשת : צלע אחת היא הכוח המרכזי של המדינה ושל הביורוקרטיה הממשלתית ; צלע שנייה היא סיוע החוץ ו צלע שלישית היא המיליטריזם כמדיניות עיקרית להגנה על האינטרסים של המדינה והתמקדות בעליונות צבאית ומלחמה בפוליטיקה אזורית עיקרית . נעבור עכשיו לרכיבי הקונסטרקט והיחסים ביניהם .
|
|