|
|
Page:278
לשכות העבודה , חוקת התור , הקביעה המאורגנת של תעריפי שכר , נציגות ועד פועלים במקום העבודה וחובות שהוטלו על מעבידים ועל עובדים בהסכמי העבודה הקיבוציים ( אסופות , . ( 16-14 : 1935 השליטה הפוליטית היחסית של מפא"י והסתדרות העובדים במוסדות ובקרנות הציוניות הלאומיות חבה הרבה למאבק הפוליטי מעמדי המוקדם יותר , שניהלו קבוצות סוציאליסטיות ולאומיות עמלניות בנסיון נחרץ להעמיד חלופה רדיקאלית להתיישבות המושבתית הברונית והמאוחרת יותר , שבה היה האיכר היהודי תלוי בפילנטרופיה למימון ובכפריים הערבים לעבודה . האלטרנטיבה הסוציאליסטית היתה בעיקרו של דבר הקומונה . בתנאים של נחשלות מקומית ומחסור חומרי , השקיעו קבוצות חברתיות וארגונים פוליטיים אידאיים מאמצים לאורך זמן , להעמיד אופן קיום ועבודה מנוגדים לדגם המושבתי הדמוי קולוניאלי של קרקע הון עבודה . הישגים ראשונים בדרך הקומונאלית סוציאליסטית נרשמו בתקופה של . 1914-1905 ההצלחה היחסית שהיתה לתנועת הפועלים במאבק הממושך והעקבי להלאמת אמצעי הייצור , בעיקר הקרקע שנרכשה על ידי הקרן הקיימת לישראל , ולפיקוח על הקצאה של ההון הלאומי , היוותה תנאי הכרחי לצמיחתו של משק קואזי סוציאליסטי או מעמדי . אבל , הגורם הפעיל המרכזי היתה התנועה החברתית עצמה . אנו מייחסים את התפתחות המשק הקואזי סוציאליסטי לפעילותן של הקבוצות המאורגנות של ה"קדרים" או החלוצים , ומתייחסים ל"פראקסיס" או ל"הגשמה" כאל גורם דפיניטיבי בהכוונת החיים החברתיים ובסימון אפשרויותיהם . בראש וראשונה בולטת הנכונות המאורגנת , פוליטית וחברתית , של אנשים צעירים —רבים מהם משכילים ומרקע של מעמד בינוני , בעיקר חברים בקבוצות ובמפלגות ציוניות סוציאליסטיות , בעיקר מזרח אירופיות —להיות פועלים . במשך עשרות שנים היו לתנועת הפועלים "חלוצים" ו "מגשימים" שעברו הכשרה , במספרים גדלים והולכים , ושעבדו כפועלים מאורגנים בבניין , בפרדסים ובעבודות קשות וזולות אחרות בשוק הפרטי , או בעבודות ציבוריות—מייבוש , סלילה והכשרת קרקע ועד העבודות החקלאיות השונות בקומונות . עבודתם היתה המסד שעליו התבסס המשק הקואזי סוציאליסטי , על ענפיו הכלכליים , האיגוד המקצועי והקואופרציה השירותית . במשך כעשרים וחמש שנות המנדט הסתעפה הפעילות הכלכלית הקואזי סוציאליסטית לענפי המשק השונים ; נוסו והשתרשו עקרונות בעלות וניהול חלופיים במפעלים יצרניים , בחברות קבלניות , בחברות פיננסיות , במסחר ובשיווק ; וזאת לצד הקואופרציה היצרנית המושבית וכמובן לצד הקומונות . כדי לא לשגות באבולוציוניזם פשטני צריך , אולי , לחזור ולציין שצורת הבעלות ניהול קיום המפותחת ביותר —הקומונה — היתה כאן המוקדמת בזמן . הקומונה , בהיותה צורת החיים הפרוטו סוציאליסטית המפותחת ביותר , נתנה דחיפה חזקה מאד —רעיונית , ארגונית , אישית ולעתים אפילו כספית —לתצורות ביניים שונות , החל מהקבוצות הקבלניות לבניין ועד לשרותי "משען" או לבתי החלמה ואף גני ילדים . מפעלי פיתוח גדולים יחסית שחייבו תיכנון והקצאה מרכזיים , נעזרו אך במעט ביוזמת הממשלה המנדטורית . ( Great Britain , 1939 : 80-86 ) גם היוזמה הקפיטאליסטית , או ליתר דיוק הפרטית , היהודית לא חרגה מעבר למפעלים בינוניים ספורים בטקסטיל , מזון , חומרי בנייה ומטעים , והיא חסרה נסיון ובעיקר ממשלה תומכת . פעילות מפעלי הפיתוח הגדולים והלא ממשלתיים נשענה , אם כן , בעיקר על היוזמה
|
|