|
|
Page:273
ומדינות אירופה , או אף דרך ישראל . במקביל , תהליך ועידת מדריד יוצר לחץ על אש"ף מצד מדינות ערב ובונה את נציגות השטחים כערוץ חלופי פוטנציאלי למשא ומתן . כל המתחים הנזכרים משתקפים במאבק פנימי בתוך הנהגת אש"ף : על הנהגתו של ערפאת , דרכו וטעויותיו , על ריכוזיות וחוסר ייצוגיות בתהליכי קביעת מדיניות , על חוסר דמוקרטיה ושחיתות באירגון , על האופציות המדיניות העומדות בפניו . ההישג העיקרי של אש"ף היה ביצירת מרכז פוליטי —סמכות ללא ריבונות לפלסטינים . אש"ף הפך לסמל המאבק הפלסטיני , באמצעותו גובשה תודעה לאומית פלסטינית , והשאלה הפלסטינית היתה לנושא מרכזי בסדר היום הבינלאומי . הבולטות לה זכתה האינתיפאדה בכלי התיקשורת הבינלאומיים בשנותיה הראשונות עימעמה , לתקופת מה , את התוצאות השליליות הנובעות לגבי הפלסטינים מקריסת ברה"מ . אך השלכות אלה הולכות ותופסות מקום מרכזי בסדר היום הפלסטיני . עתיד הפלסטינים ועתיד הסכסוך הישראלי ערבי ייראו אחרת אם אש"ף ישתנה במבנהו ובתפיסתו המדינית הבסיסית . השאלה העומדת על הפרק איננה עוד הכרה או אי הכרה באש"ף , משא ומתן או לא משא ומתן איתו — הכרה ומשא ומתן כבר מתקיימים ממילא . השאלה כיום היא היכולת של אש"ף , הנמצא בעיצומו של תהליך טרנספורמציה והתאמה לתנאים החדשים של הסדר העולמי , לגבש הנהגה אפקטיבית והסכמה לאומית . אלה ייקבעו את תוצאות המשא ומתן הנוכחי . מרכז פוליטי פלסטיני חזק הוא תנאי הכרחי להצלחת כל הסכם שלום . העדר מרכז כזה , או מאבק כוחות מתעצם ומתמשך בין פלגים פלסטינים שונים , לא יאפשר להגיע להסכם , או יכשיל את ביצועו , אם יושג . מצב כזה יטיל את השטחים לתוהו ובוהו פוליטי ולאי יציבות ופרצי אלימות . מצב זה יקרין גם על ישראל ועל האיזור כולו . במשך תקופה ארוכה , מאז סוף שנות השישים נלחמה ישראל מלחמת חורמה באש"ף ועשתה ככל שיכלה לבידודו , להחלשתו ולחיסולו . מאבק זה תאם את תפיסות הממסד הישראלי , שהתנגד לנסיגה מהשטחים הכבושים , ניהל מדיניות התנחלות מאסיבית ולא הציע כל דרך לפתרון הסכסוך . הממשלה הנוכחית בישראל מצהירה אומנם על נכונות להסדר , אבל ממשיכה במדיניות כוחנית תוך כדי משא ומתן . מטרתה למצות את מצב החולשה הפלסטינית כדי לאכוף הסדר בתנאים שהם פחות ממה שההנהגה הפלסטינית יכולה להעביר בקונסנזוס הפנימי הקיים . את הענישה הקולקטיבית הנרחבת בשטחים יש לראות לא כאמצעי יעיל נגד הגרילה הפלסטינית אלא , בעיקר , כאמצעי התשה ושחיקה המהווה עוד קלף בידי ישראל במשא ומתן . דווקא ניהול משא ומתן עם משלחת מהשטחים שכוחה בעלייה לצד משא ומתן , לא רשמי , עם אש"ף תוניס שהשפעתו בירידה , יוצר תנאי מיקוח טובים לישראל . עליית ההשפעה של משלחת השטחים מחייבת את מנהיגות טוניס להגמיש את עמדותיה כדי להשאר בת שיח . הגמשה כזאת—לעומת משלחת השטחים —או שתשיג תנאים טובים יותר לישראל , או שתחליש עוד יותר את שתי ההנהגות , שתהיינה במאבק ביניהן . ישראל מתמקחת במשא ומתן ובו זמנית נלחמת בפלסטינים באמצעים צבאיים , בלחץ כלכלי ( סגר וכו , ( ' ובלחץ פוליטי המחזק דיססנזוס פנימי ומאיים על המרכז הפוליטי מבפנים . האם יבוא הסכסוך הישראלי פלסטיני והישראלי ערבי לסיומו כתוצאה מסיום המלחמה הקרה ? לדעתי קיים כיום סיכוי להשגת הסכם יותר מאשר אי פעם ב 45 השנים האחרונות . מאידך , הזמן להשגת הסדר הוא קצר . בישראל עצמה , באיזור ובעולם , חלים שינויים העלולים לסכל אפשרות הסדר . גם אם יושג הסדר אין ודאות שהוא יחזיק מעמד —כוחות רבים , בכל הצדדים , ינסו לסכלו . בשלב זה נחישותה של ארה"ב ללחוץ על כל הצדדים ,
|
|