|
|
Page:254
התקיימותו מראשית קיומה של החברה והתלוותו אליה בכל ההיסטוריה שלה . הסכסוך החל ממש עם ראשית ההתיישבות היהודית ישראלית המודרנית בארץ ישראל העות'מאנית והמנדטורית . כבר מ 1920 היה לסכסוך צביון לאומי ולא רק קבוצתי או לוקאלי . חשיבות התפרצותו המוקדמת היא בכך שהתהוותו קדמה לעיצוב המבנה החברתי ולכן השפיעה עליו מתחילתו . כלומר הסכסוך עצמו הוא גורם מתמשך מרכזי בעיצוב התצורה החברתית מראשיתה . לפני שנדגים כיצד הסכסוך עיצב את החברה הישראלית והמשיך ושינה אותה , יש צורך להגדיר את מהותו . ראשית , בלב ליבו של הסכסוך הישראלי ערבי מצויים מאמצי המתיישבים הציונים ליצור חברה יהודית אקסקלוסיבית בפלסטינה , וההתנגדות , ראשית של הערבים המקומיים — הפלסטינים , ואחר כך של מדינות ערביות , לפרוייקט התנחלות זה . מבחינה זו נתפס הסכסוך על ידי שני הצדדים במונחי "משחק סכום אפס" — כלומר , במושגים סימטריים מנוגדים : תהליכי בינוי חברתי , לאומי ומדיני של ישראל מהווים תהליכי הרס , פיזור וגלות , ואי הבנייה — פירוק , של החברה הערבית הפלסטינית . שנית , למרות שליבת הסכסוך לא השתנתה , היא התפתחה היסטורית . ההיסטוריה של הסכסוך ניתנת לתיקוף לשלושה שלבים עיקריים , שלכל אחד מאפיינים משלו -.בשלב הראשון , שנמשך בין 1920 ל , 1947 היה זה סכסוך בין קהילתי תוך מדינתי , בין שתי קהילות לאומיות . בשלב השני , שנמשך בין 1948 ל , 1967 היה הסכסוך לביך מדינתי , בין ישראל וארצות ערב המקיפות אותה , כששני הצדדים נתמכים על ידי מדינות בעלות ברית שמחוץ לאיזור . בשלב השלישי , שנמשך בין 1967 ל , 1985 היה הסכסוך לבינלאומי , אחת מזירות המאבק העיקריות בתחרות הבין מעצמתית להגמוניה גלובלית . בשלבו הראשון של הסכסוך בין הקהילה היהודית ציונית והקהילה הערבית בפלסטינה , הוא עמד בסימן העובדה שהמדינה ומנגנוניה העיקריים היו בידי כוח שלישי , השלטון הבריטי . כוח חיצוני זה הוא שקבע את הסייגים ליכולת הגשמת השאיפות של כל קהילה , ואת האמצעים שבהם ניתן היה לנסות להגשים שאיפות אלה . את ההתפתחות המיוחדת של היישוב היהודי בארץ ישראל המנדטורית יש להבין לאור העובדה שההתנחלות הציונית לא יכלה להתבצע —כמו בהקשרים קולוניאליים אחרים שבהם לא היה כוח חיצוני חזק יותר בשלטון — באמצעות כוח צבאי וכפייה חוקית . במקום זה נאלצה ההתנחלות להסתמך על התפתחות השוק הקפיטליסטי , דהיינו הרפורמות העות'מאניות , כדי שאפשר יהיה לרכוש קרקע בכסף , ולהסתמך על מתן רשות חוקית מטעם ממשלת המנדט לצורך הגירה אל הארץ . רק בהקשר זה ניתן להבין את ייחודו של המבנה החברתי הציוני . קיומה של המדינה הזרה , הבריטית , נתפס על ידי הערבים כמכשול להתפתחותם הלאומית , מכיוון שהיא חסמה את זכויות הרוב שלהם בשלטון ובחקיקה , וכן את יכולתם להשתמש באלימות . התנועה הלאומית הפלסטינית שאפה לכן לעצמאות ולריבונות כתנאי קודם לפתרון הסכסוך בינה לבין התנועה הציונית — אבל נכשלה בהשגת מטרה זו . זה היה הרציונאל ואלה היו ההשלכות של המרד הערבי הגדול בשנים . 1939-1936 הציונים , לעומת זאת , הרגישו את המדינה הבריטית כבלם להמשך התפתחותם רק אחרי — 1939 כשחוקי רכישת האדמות והעלייה ( הספר הלבן ) מנעו את האפשרות של המשך התרחבות היישוב היהודי והקפיאו אותו בסטאטוס של מיעוט . אחרי 1945 היו אלה דווקא הציונים שתבעו עצמאות לאומית .
|
|