|
|
Page:210
והימני של הזרם הלאומי הערבי בקרב האוכלוסיה הפלסטינית . התפלגות זו נוצרה כמובן לאחר , 1967 כלומר , לאחר שהזרם הלאומי ערבי הפך להיות לאומי פלסטיני . תהליך זה התרחש כחלק מניסיונם של הערבים בישראל להפוך משאריות חברה לחברה עם סממנים משלה : אומנם לא חברה אוטונומית , אבל כזו שעברה תהליך של דיפרנציאציה מעמדית , ואשר הקימה מעמד בינוני ואליטה פוליטית ותרבותית משלה . ככל שהתפתחה חברה זו נדחקה כל תנועה שהדגישה צד אחד בלבד של המציאות המורכבת אל השוליים . ראשונות התפוררו הרשימות הערביות הקשורות למפא"י . הן ביטאו מצד אחד את הפחד , ומצד שני את הפיגור החברתי , והותירו כתם בזיכרון הקולקטיבי ( דרך אגב , אפשר להעיר שחברי רשימות אלו זכו בתקופות מסוימות לתפקידים של סגני שרים . אז , עורר התפקיד הזה גיחוך בקרב המשכילים הערבים . ( יש לציין כי תנועות פוליטיות שהדגישו רק את הישראליות , אבל גם תנועות פוליטיות שהדגישו רק את מימד הפלסטיניות בהוויה , נדחקו אל השוליים ( בכוונה אינני מדבר על הזהות הלאומית , זאת מכיוון שאני חושב שההוויה היא הרבה יותר מורכבת מכל דימוי אחדותי של הזהות הלאומית . ( עד שנת 1967 התפלגו הערבים בישראל לשלושה זרמים פוליטיים עיקריים : הזרם הראשון כלל את אלה שהושפעו מהתנועה הלאומית הערבית ושיתפו פעולה עם הקומוניסטים הערבים חברי מק"י במאבק נגד האפליה , עד אשר הועתק הקונפליקט בין נאצר לקומוניסטים ובין הבעת' לקומוניסטים אל שורות הערכאות שפעלו נגד אפליה בקרב הערבים בישראל . החברה הערבית , שחיה באווירה של פחד , לא הצליחה להזדהות עם הזרם הזה גם משום שהוא בודד ונרדף על ידי השלטון , ומאוחר יותר גם משום שהוא לא ביטא את מורכבות הווייתה ושאיפותיה . הזרם הפוליטי השני היה הזרם של הקומוניסטים חברי מק"י . הזרם השלישי הורכב מתומכי המפלגות הציוניות והרשימות הערביות הקשורות למפלגות אלה . זרם זה ייצג בעיקר את הכוחות המסורתיים בחברה , וביטא בפעילותו הפוליטית את הפחד ואת שאיפת האוכלוסיה לביטחון . למעשה , קשה לקרוא לקבוצה השלישית זרם פוליטי , שלא לדבר על זרם אידיאולוגי . עדיף להתייחס אליו כאל זרם חברתי , כלומר כוחות חברתיים , חמולתיים ועדתיים הקשורים לשלטון , ובמיוחד למפלגת מפא"י בזמנה . לימים , אכן התפתח זרם פוליטי הקשור באמת למפלגות ציוניות , מתוך ראייה פרגמטיסטית , והוא מבטא אינטרסים של ביורוקרטיה ערבית במשרדים ממשלתיים ובהסתדרות , ושל חלק מן המעמד הבינוני הערבי . זרם זה מאגד בתוכו בעיקר חברים ממפלגת העבודה , אבל גם מר"צ וממפ"ם . IV מלחמת 1967 היא ללא ספק האירוע החשוב ביותר בהיסטוריה המודרנית של האיזור ( לאחר מלחמת העולם השנייה . ( היא ייצבה את תוצאות מלחמת 1948 והפכה אותן לבלתי הפיכות , הפגינה את חשיבותה של ישראל למערב , ושברה את תהליך בנייתו של פרוייקט תרבותי פוליטי ערבי מודרני בהנהגת מצרים . מלחמה זו העניקה יתרון לכוחות השמרניים במאבקם בכוחות המודרניים בעולם הערבי , ושינתה כליל את המפה הפוליטית של האיזור . עד היום אנו חיים בעידן של אחרי מלחמת . 1967 מאז לא התרחש אירוע פוליטי אזורי כלשהו המבטל את תוצאות המלחמה , שאפשר לכנות את העידן על שמו .
|
|