|
|
Page:192
חלק מהעם היהודי ולא חלק מהאומה הישראלית ( שאיננה קיימת . ( אם הם חלק מהעם הפלסטיני ואינם שייכים לעם היהודי בישראל , מדוע אין מדינת ישראל מכירה בהם כמיעוט לאומי ? הסיבה לכך פשוטה : הכרה כזו תחייב מעין אישור לזכותם של ערביי ישראל לביטויים מסויימים של הגדרה עצמית , ולכך מתנגדים היהודים בשל מספר סיבות . ראשית , היהודים חשים כי הענקת זכויות לאומיות לערבים תבטל את הבלעדיות של תביעת היהודים לארץ ישראל . שנית , בעיני יהודים רבים הכרה בערביי ישראל כמיעוט לאומי פלסטיני ישראלי , היא הכרה בנוכחות האוייב בתוך הארץ , העלולה רק לדרבן פעילות עויינת . שלישית , היהודים חוששים מן הנטיה של מיעוטים לאומיים לדרוש אוטונומיה טריטוריאלית ואפילו היפרדות מהמדינה . החשש מתביעה להיבדלות גדול ביותר משום שמרבית השטח שבו חיים היום ערביי ישראל ניכלל בתחום המדינה הערבית ( פלסטין ) שעמדה לקום לפי החלטת החלוקה של האו"ם משנת , 1947 שטח שנכבש וסופח על ידי ישראל במלחמת העצמאות . בחששם מפני תגובות עויינות מצד היהודים , נוהגים ערביי ישראל מישנה זהירות במאבקם להשגת מעמד של מיעוט לאומי פלסטיני . רובם איבדו כל שאיפה או רצון לפרוש מהמדינה ולהסתפח למדינה פלסטינית לכשתקום . בסקר שנערך בשנת , 1988 הסכימו 60 % מהמשיבים הערבים לקביעה שעל הגליל והמשולש להישאר חלק בלתי נפרד מישראל , כנגד 40 % שלא הסכימו לכך . הרצון לפרוש חלש גם משום שאיננו יעד של שום גוף פוליטי ערבי , ומשום שיש הסכמה מלאה בקרב היהודים והקהילה הבינלאומית שהשטחים האמורים הם ישראליים ללא מחלוקת . הארגונים הפוליטיים הערביים נימנעים גם מלתבוע מפורשות אוטונומיה . נראה שבנושא זה לא עוצבה כל מדיניות , ואולי שורר לגביו ערפל מכוון כדי לא להרגיז את השלטונות . עם זאת , מאז אמצע שנות השבעים הקימו ערביי ישראל מוסדות בלתי תלויים משלהם . נוסף להקמת מספר לא מבוטל של ארגונים עצמאיים המשרתים אותם , הם תובעים הכרה רישמית בארגוניהם כגופים מייצגים . ארגונים אלה צצו בכל תחום כמעט , כולל קרקע , חינוך , שלטון מקומי , רווחה ובריאות . כך , למשל , קם ועד סטודנטים ערביים בכל אוניברסיטה בישראל , ואפילו הוקם "הארגון הארצי של הסטודנטים הערביים . " מנהיגי היישובים הערביים ייסדו את "הוועד הארצי של ראשי המועצות המקומיות הערביות" שיש לו עוצמה רבה . התגובה האחידה מצד היהודים היתה אי הכרה רישמית בגופים אלה , תוך נכונות להידבר איתם מדי פעם באופן לא רישמי . הערבים גם הצליחו להקים את הרשימה המתקדמת לשלום , את המפלגה הדמוקרטית הערבית , ואת התנועה האיסלאמית , בנוסף לתפיסת השליטה במפלגה הקומוניסטית , והצליחו להפעילם כגופים פוליטיים ערביים לקידום המטרות של ערביי ישראל ושל העם הפלסטיני . דעת הקהל הערבית תומכת במתן אוטונומיה למוסדות ערביים . בסקר שנערך בשנת , 1985 למשל , הסכים הרוב ( 65 % ) לקביעה , כי על הערבים להתארגן באופן עצמאי , בדומה ליהודים הדתיים , כדי לקדם את האינטרסים החיוניים שלהם . במקביל לכך , 71 . 5 % > מהערבים חשבו שהם צריכים לשלוט במערכת החינוך הערבית . רוב מוחץ תמך בהקמת מוסדות עצמאיים ערביים : 85 . 3 % היו בעד הקמת איגודים מקצועיים ערביים , 86 . 1 % בעד ייסוד עיתונות ערבית בלתי תלויה , ו 88 . 1 % תמכו בהקמת אוניברסיטה ערבית . עם זאת , המשיבים היו חלוקים בשאלת שלטון עצמי ערבי בגליל ובמשולש 34 . 1 % . צידדו בשלטון עצמי , ואילו 35 . 1 % הסתייגו ו 30 . 9 % התנגדו . מאידך גיסא , מרבית היהודים מתנגדים לאוטונומיה מוסדית ערבית . לדוגמה , בסקר האמור רק % ד 24 . מהיהודים הסכימו
|
|