|
|
Page:183
מקור אחר של עוצמה פוליטית מזרחית הוא ריכוז הצבעה מזרחית עבור גוש הליכוד . מעריכים כי so % מהמצביעים המזרחים בבחירות 1992 נתנו את קולם לליכוד , ש"ס , המפד"ל , יהדות התורה , צומת , מולדת ורשימות ימין אחרות , בעוד ששיעור דומה של אשכנזים הצביעו עבור גוש העבודה ומפלגות השמאל . ההצבעה העדתית על פי גושים גורמת לליכוד להיות תלוי במזרחים , ומאלצת גם את העבודה לחזר אחריהם . לכך יש להוסיף את ש"ס , המפלגה השלישית בגודלה בכנסת ה , 12 הטוענת בגלוי לייצוג המזרחים , ובתור שכזו יש לה משקל סגולי . העלייה בייצוג הפוליטי של המזרחים והזיקה שבין עדה והצבעה בבחירות הביאו חוקרים מסויימים לפתח השקפה בעניין זה הראויה להתייחסות קצרה כאן . עמדה זו גורסת כי עם המהפך בשנת 1977 הסתיים העידן האשכנזי בפוליטיקה , וכי המזרחים הם הרוב החדש של ישראל , רוב שהביא את הליכוד לשלטון וסייע למסד תרבות פוליטית 12 חדשה . התרבות הפוליטית החדשה שואבת מגירסה מדוללת של ציונות רביזיוניסטית המדגישה כוח , עוצמה צבאית , אדמה , אומה , דם יהודי ואי אמון בסיסי בגויים , Peleg ) . ( 1987 בעלי השקפה זו סבורים ש"ציונות חדשה" זו תואמת את התרבות הפוליטית העממית המזרחית , המתוארת כסמכותית , אתנוצנטרית , קנאית , טרום מודרנית , דתית ואי רציונלית . לדידם , שני תהליכים התרחשו במקביל : מצד אחד , הוותיקים האשכנזים איבדו את הערכים האוניברסליים של עבודה ושוויוניות , ומצד שני , העולים המזרחים דבקו בערכים הפרטיקולריסטיים של יהדותם המסורתית . כתוצאה מכך , נטו המאזניים לטובת הלאומיות והדתיות . ( Cohen , 1989 ) עלייתה של תרבות פוליטית לאומנית חדשה מסבירה את הצלחת הליכוד במשיכת הקול המזרחי ומעידה על כישלון העבודה בהקניית תרבות פוליטית הומניסטית , פרגמטית ומתפשרת לעולי המזרח של שנות החמישים ולילדיהם ( אבינרי , . ( 1983 התוקף של תפיסה זו , הפופולרית בקרב אשכנזים ואנשי שמאל , מוטל בספק . ראשית , העלייה של המזרחים בפוליטיקה לא שמה קץ לדומינאנטיות הפוליטית האשכנזית . רוב מקבלי ההחלטות בדרג הארצי עודם אשכנזים , והם אלה הקובעים את סדר העדיפות הלאומי ללא התחשבות בצרכי המזרחים . הליכוד לא נקט מדיניות המקדמת את מצב המזרחים ואין לו מדיניות חברתית השונה מזו של העבודה . שנית , המזרחים לא הטביעו את חותמם על סדר היום הלאומי ועל השיקולים בקביעת מדיניות . בכל מקרה , לא נכון יהיה לאפיין את התרבות הפוליטית המזרחית כלאומנית , קיצונית ואנטי ערבית , שכן זוהי תרבות לא אידיאולוגית ופרגמאטית . שלישית , המזרחים מעדיפים את מחנה הליכוד משום שהם רואים בו , בצדק או שלא בצדק , אמצעי לניעות חברתית ולהשגת סטטוס . בעיניהם , העבודה אחראית למצוקתם , והיא מייצגת את האשכנזים הנהנים מסטטוס ומפריבילגיות והמתנהגים בהתנשאות ובזלזול כלפי המזרחים . ורביעית , בניגוד לדעה הרווחת בקרב השמאל האשכנזי על הלאומנות של המזרחים , הם מאמינים כי הליכוד מסוגל טוב יותר מהעבודה לנהל משא ומתן לשלום עם הערבים והם יתמכו בכל הסדר פשרה שהליכוד ישיג , כפי שאכן הוכיחה תמיכתם היציבה בשלום עם מצרים . אדרבא , נוכח המסרים הניציים והקיצוניים שהם מקבלים באופן קבוע מן הליכוד , הפרגמטיזם של המזרחים ראוי לציון . ' החפיפה בין הפיצול העדתי והפוליטי מגבירה את אי הסובלנות העדתית . הסטריאוטיפ של המזרחים בנחשלים וכאי רציונליים מקבל חיזוק מהעימות של האשכנזים עם רוב המזרחים במחנה הפוליטי היריב , שלו הם מייחסים אי סובלנות והתחפרות בעמדות .
|
|