|
|
Page:150
לפרספקטיבה רווחת זו במדעי החברה הישראליים התעוררה , החל משנות השבעים , ביקורת נוקבת . בתקופה זו כבר לא ניתן היה להתעלם מן הסימנים לאי שוויון חברתי עמוק , לאי יציבות פוליטית מחמירה , ולמשברים כלכליים ואף צבאיים רציניים ביותר . כתוצאה מכך נוצרו זרמים אינטלקטואליים ביקורתיים אשר הציגו את האליטה של תנועת העבודה באור בלתי מחמיא . בתחום הסוציולוגיה אף התבקשה גישה אלטרנטיבית 3 לאורתודוכסיה התיאורטית הרווחת . בשנות השמונים הפלישה ללבנון , המשך הכיבוש של הגדה המערבית ורצועת עזה והמחלוקת הפוליטית הניטשת סביב סוגיות אלה , נתנו דחיפה נוספת לגישות ביקורתיות . באופן לא מפתיע החל עתה הסכסוך הלאומי לתפוס מקום מרכזי בהסברים הניתנים להיווצרותה של החברה הישראלית ולשינויה . דור חדש של היסטוריונים העלה נתונים והסברים חדשים לתהליכי הסכסוך הלאומי , כאלה שיש בהם אף להעיק על המצפון הישראלי ( ר' . ( Morris , 1988 במקביל , החלו חוקרים ישראלים לגלות עניין ביחס שבין החברה הישראלית והפלסטינית , אותה "שאלה בלתי 5 נראית" בתולדות הציונות . אך למרות ההתקדמות הרבה שחלה במדעי החברה בכלל , לא חלה התקדמות משמעותית כל כך בחקר הכלכלה המדינית בישראל . יתרה מכך , חלק מן העבודות הביקורתיות נוטה לחטוא ברדוקציה פוליטית או כלכלית . ניתן להמחיש זאת באמצעות מספר דוגמאות מרכזיות מן המחקר הביקורתי . כך למשל גורסים חוקרים מן השמאל , ( Yatziv , 1979 ; Carmi & Rosenfeld , 1989 ) כי נקודת התפנית השלילית בהיסטוריה הישראלית היא נטישת היעדים הסוציאליסטיים על ידי הנהגת מפא"י לאחר הקמת המדינה . פרשנות זו לקויה , ממש כמו הפרשנות העצמית הבלתי ביקורתית של תנועת העבודה , הן בהתמקדות באידיאות ו"אנשים דגולים" שאמורים לממשן , והן באידיאליזציה של החברה היישובית . לעומת זאת , מחקרו של צבי זוסמן ( Sussman , 1969 ) על יחסי ערבים יהודים בשוק העבודה היישובי הוא ציון דרך בהתפתחות פרספקטיבה ביקורתית הדוחה בדיוק את שני המרכיבים הללו של המחקר המקובל — אידיאות ואידיאליזציה — ותחת זאת מציגה מחקר מטריאלי המזים , במקרה זה , את טענת ההסתדרות כאילו ביססה שכר שוויוני במשק . יחד עם זאת זוסמן אימץ גם הוא את ראיית הפוליטיקה כאידיאולוגיה ובהתאם לכך הציג את ממצאיו כהמחשה של אילוצים כלכליים המקלקלים את השורה . לפיכך לא היה בידו לפתח הבנה מעמיקה יותר של היחסים בין כוחות השוק לבין פעולה פוליטית . בניגוד לכך , מחקרו החושפני של יונתן שפירא ( Shapiro , 1976 ) על בניית ההגמוניה של מפא"י , הציג פעולה פוליטית מנקודת ראות ריאליסטית . שפירא גורס כי כוחה של האליטה של תנועת העבודה התבסס על מיומנות אירגונית ועל הקמת מנגנונים מפלגתיים בעלי שליטה במוסדות מפתח כלכליים . אך במקום לבחון את התנאים הכלכליים אשר עודדו דינמיקה אירגונית זו , ייחס אותה שפירא לתרבות הפוליטית הקולקטיביסטית שהביאו עימם מנהיגי תנועת העבודה מארצות מוצאם , בעיקר מברית המועצות . ( Shapiro , 1976 : 4 ) גישת הכלכלה המדינית ממלאת את מה שחסר בין גישת זוסמן לגישת שפירא . כפי שמראה גרשון שפיר ( Shafir , 1989 ) היתה זו התחרות בשוק העבודה מצד הפועלים הערבים , אשר דחפה את הפועלים היהודים בני העלייה השנייה להתארגן באופן קולקטיביסטי וליצור ברית היסטורית עם התנועה הציונית העולמית . מצב דברים זה נתן
|
|