|
|
Page:149
העבודה הציונית , ולא בתפקידה בבניית החברה ; בחסרונות שהיו כרוכים ביצירת קונסנזוס בחברה היישובית , ולא ביתרונות שהיו כרוכים בכך ; בחולשות הנובעות מריסון הקונפליקט המעמדי , ולא בתרומת ריסון זה ליציבות ולצמיחה ; ובשאלות המדאיגות שמעלים משברים כלכליים , ולא בשביעות הרצון שמעלות הצלחות כלכליות . מדעי החברה בישראל סובלים זמן ממושך מהפרדה קרתנית בין דיסציפלינות מחקריות , הגורמת לנתק בין חקר הפוליטיקה לבין חקר הכלכלה . גם כאשר זיקות בין התחומים מזוהות במחקר השכיח אין הן זוכות לעיבוד התיאורטי הראוי ' . בכלכלה מדינית הכוונה היא , בעיקרו של דבר , לגישה השואפת להסבר סיבתי מטריאלי לפעולה פוליטית ( להבדיל מהסבר אידיאלי . ( גישתי המחקרית מעוגנת מחד , במסורת המארכסיסטית הקלאסית של כלכלה מדינית העוסקת במעמדות ובמאבקים מעמדיים , ומאידך בחידושה שינויה של מסורת זו במחקר העדכני של מפלגות סוציאל דמוקרטיות ושל יחסי עבודה ניאו קורפוראטיסטים . עולה מעבודתי כי המקרה הישראלי , בתקופת ההגמוניה של מפא"י וההסתדרות , הולם את המסגרת אך לא את המהות של קורפוראטיזם סוציאל דמוקרטי בנוסח אירופי . שלושה הבדלים בין הדגם האירופי והמקרה הישראלי בולטים במיוחד : ראשית , מעמד העובדים הישראלי משוסע על ידי קווי חלוקה לאומיים ועדתיים , שנית , מערכת יחסי העבודה בישראל אינה מוסדרת ויציבה ; ושלישית , ישראל אינה חברת רווחה אוניברסאליסטית ואינה נהנית מהשגשוג הכלכלי היחסי של חברות כגון נורבגיה , שוודיה ואוסטריה . תקוותי היא כי הבהרת ההיבטים הייחודיים של המקרה הישראלי תסייע להבנת הסיכות לכך שתנועת העבודה הישראלית איננה ממלאת את הציפיות שהיא מעוררת ( לפחות בקרב אינטלקטואלים שמאליים . ( הפרספקטיבה הכלכלית מדינית הביקורתית המוצעת כאן עומדת בניגוד קוטבי לגישות האקדמיות הרווחות בסוציולוגיה , במדע המדינה ובהיסטוריה הישראלית . אתעכב רק בקצרה על טיבן של הגישות השליטות באקדמיה הישראלית . הרושם הכללי ביותר שמשאיר חקר החברה הישראלית על הקורא הוא תחושה של הערכה רבה מצד החוקרים למשימה שבוצעה בתנאים קשים , והוקרה רבה מצידם לתנועת העבודה האוונגארדית שביצעה משימה זו בהצלחה . לפי גישה זו החברה הישראלית נוסדה על ידי חלוצי העלייה השנייה תוך יישומו של חזון מרחיק ראות . חלוצים אלה הפכו אחר כך למנהיגי המדינה וגם בתקופה זו עמדו בהצלחה באתגרים פנימיים ( קליטת עלייה , פיתוח וכוי ) וחיצוניים ( מלחמת השחרור , בניית צבא וכר . ( למרבית הצער —על פי גישה זו — בסופו של דבר חלה שחיקה —רוטיניזציה ודה מיסטיפיקציה — של החזון המקורי ( ר' . ( Eisenstadt , 1985 : 564 ועוד פגעו בסיפור ההצלחה "מחלוקות פרימורדיאליות" בין קבוצות זהות שונות , וכן עקת הלחצים "החיצוניים" על המערכת ( ר' Horowitz . ( and Lissak , 1989 : 241 , 238 פרספקטיבה זו הינה שמרנית ביותר . היא משקפת את הגירסה ההיסטורית הרשמית של תנועת העבודה ודימויה העצמי . כמו כן היא משקפת את התיאוריה האבולוציונית הפונקציונליסטית בסוציולוגיה . מנקודת ראות זו ההיסטוריה הישראלית מתחלקת לתקופה קדומה "אוטופית" או "מהפכנית" ולתקופה מאוחרת אפרורית ומאכזבת . ההסברים לשינוי היסטורי מתרכזים בגורמים אידיאולוגיים או במנהיגות , תוך הזנחת תנאים וגורמים חומריים . כך , למשל , מתחים אתניים מתפרשים על רקע תרבותי , ולא על רקע של מאבקים כלכליים , והסכסוך הלאומי הערבי יהודי מתפרש כאיום על החברה הישראלית שמקורו מחוצה לה , ולא כתולדה של דינמיקה פנימית שיש לה השפעה מעצבת על החברה .
|
|