|
|
Page:105
הדומינאנטית בקרב המהגרים היהודים מוצגת כגורם שבהכרח הקהה כל עוקץ קולוניאליסטי שאולי היה טמון בתהליך ההתיישבות הציונית . מאז שנות ה 70 המאוחרות החלה להתגבש בקרב חוקרים ישראלים , ואף בדיון הציבורי הכללי , גישה חדשה וביקורתית . מנקודת הראות של גישה זו נכון הוא למתוח השוואה בין ההתיישבות הישראלית העכשווית , והתצורה החברתית הישראלית הנוצרת כיום , לבין חברות קולוניאליות אחרות כגון אירלנד הצפונית , אלג'יריה הצרפתית או דרום אפריקה ( ר' למשל ; Harkabi , 1988 סיוון , . ( 1989 חסידי גישה זו הם ממבקריה של ההתיישבות היהודית בגדה המערבית וברצועת עזה לאחר מלחמת , 1967 והם נוהגים לערוך אבחנה חדה בין התיישבות זו , אותה הם דוחים , לבין ההתיישבות במישור החוף ובעמקים לפני , 1948 אותה הם מקדשים . לפיכך הם חייבים לראות את ההתיישבות המאוחרת — ההתנחלויות —כתופעה חדשה ובתפנית הכרוכה , כביכול , בשינוי רדיקאלי שחל בתרבות הפוליטית הישראלית לאחר . 1967 עולה מגישתם כי אתונה הקולוניאליסטית נולדה בוגרת בקפיצה מראש אביה זאוס הסוציאליסט . יחד עם זה , הדמיון המובהק בין שני גלי ההתיישבות הללו מאפשר לחלק אחד מתנועת העבודה ( ה"ימיך שלה ) להזדהות עם ההתיישבות החדשה , בעוד חלק אחר של התנועה ( ה"שמאל" שלה ) חש שייחודו ההיסטורי ניגזל . הפרספקטיבה הזו שמתחילה את מניין ההיסטוריה הישראלית מחדש עם הכיבוש ב 1967 או עם ה"מהפך" ב , 1977 מתעלמת מן הדמיון שבין ההתיישבות שלפני 1948 לבין זו שאחרי . 1967 בכך היא מחמיצה את האפשרות ללמוד מן ההווה לגבי העבר וללמוד מן העבר לגבי ההווה , ולהשתמש בתובנה הכפולה המושגת להערכה מחודשת של הגישות המקובלות לניתוח הסוציולוגי היסטורי של החברה הישראלית . מבחינתי , לעומת זאת , ייחוס מימד קולוניאלי לישראל שלאחר 1967 מהווה הזמנה פתוחה לבדיקה מחודשת של ההכחשה הנחרצת של כל היבט כזה בהתיישבות הציונית המוקדמת . נראה לי , על כן , כי יש הכרח בגישה תיאורטית המסוגלת להבין את ההמשכיות בין תקופת הייסוד של החברה היהודית ישראלית בארץ ישראל העות'מאנית והמנדטורית לבין תקופת המדינה העצמאית והתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים ועליית הליכוד לשלטון . ברוח זו אטען , ראשית , כי יש דמיון עקרוני , אף אם יש שוני מסויים , בין ההתיישבות הציונית לבין תהליכי הקולוניזציה האירופית מעבר לים , ושנית כי את השינויים שחלו בחברה הישראלית לאחר 1967 יש להבין לא כמעבר מחברה ציונית סוציאליסטית לחברה ימנית קולוניאלית אלא כהמשכיות של הפרוייקט הקולוניאלי תוך מעבר משיטת קולוניזציה אחת לאחרת . אציג תיזות אלה בחמישה פרקים . הפרק הראשון מציע סיווג של טיפוסי הקולוניאליזם האירופי , ומשווה בקצרה בין התנאים ששררו בפלסטינה והשלכותיהם על התיישבות בה לבין קולוניות אחרות . הפרק השני מנתח את האופן שבו תנועת העבודה הציונית התאימה את מודל ההתנחלות האירופי לצרכיה ולנסיבות המקומיות . הפרק השלישי מדגיש את המאפיינים היהודיים של ההתיישבות הציונית . הפרק הרביעי מציג בקצרה את מאפייני התקופה שבין 1948 ל , 1967 ולבסוף , הפרק החמישי דן בדפוסי הקולוניזציה כתקופה שלאחר , 1967 בהשוואה לאלה של התקופה העות'מאנית והמנדטורית , ובהשלכות של דפוסים חדשים אלה על אופייה של החברה הישראלית .
|
|