|
|
Page:101
את זה כגזרה . לעתים קרובות אנחנו שוכחות שעבודה ואמהות הן מקורות חיים בכלל . ומובן שמקורות החיים גורמים לקשיים . אין בזה קיפוח , לא יד זידונית מתעללת באשה . צריך לחנך את האשה להבנה שזה גם מקור של אושר , של חיים מלאים" ( שם . ( הגבר מוזכר אף הוא . עליו להבין את בת זוגו ולסייע לה ולעודדה . אולם אהדתו של הגבר ותמיכתו אינם הופכים את הקונפליקט משפחה — עבודה לקונפליקט שלו . כאן על פי הבנת רחל כצנלסון , טמון מה שמבדיל בין הגבר לאשה — "אי אפשר לשכוח שאנחנו נשים והם גברים . לא צריך לשכוח . יש טבע שקובע את הדברים האלה . לחברה גוף אחר , פסיכיקה אחרת" ( שם . ( שוני זה , כך ניתן להבין , מוביל לניגוד קיומי , לסתירה בין היסוד האנושי — העבודה , לבין היסוד הייחודי — האמהות , סתירה המעשירה ומעמיקה את חיי האשה , אך לעולם אינה מרפה ממנה . בהעדר צורך בעבודת הנשים במשק ; בהעדר מוסדות פוליטיים תומכים,- בהעדר תנועה חברתית המציעה אלטרנטיבה ליחס הקיים בין האשה , המשפחה והחברה , בהעדר כל אלה ניטל על האשה להבטיח בעבודתה במשק הבית את המשכיות החברה ותוך כדי כך , את המשכיות מעמדה הבלתי שוויוני . סיום אופיה של המשפחה נקבע על ידי תפקידיה החברתיים מחד , וחלוקת העבודה והסמכות בתוכה , מאידך . שינוי באופי המשפחה הינו תהליך קשה ורב מימדים . הוא מחייב שינוי רדיקלי בזהות הפרט ובהגדרת הזהות המינית ; הוא מחייב בדיקת הקשר בין אמהות לבין הורות בכלל ; הוא מחייב שינוי במבנה הכלכלי והחברתי אשר יאפשר — ואף — pry שינויים בדפוסי הצריכה , החיברות והחברותא . הוא מחייב שינוי של המילים והסמלים המשקפים ומעצבים צורות מחשבה והתנהגות . בתקופה שנידונה במאמר זה נעשו צעדים חשובים בכיוון האמור . הועלתה קונצפציה אלטרנטיבית למשפחה הבלתי שוויונית בדמות שותפות בין שני בני זוג המתקשרים בקשר מעמיק וקבוע . הנישואין , כסטטוס משפטי , חברתי וסמלי , איבדו מחשיבותם לעומת מהות הקשר בין "שני ראשי המשפחה . " אולם הנסיונות לממש תפיסה חדשה זו נקלעו לסתירות עמוקות שנותרו ללא פתרון . לא נוצרה מערכת כלכלית , פוליטית וחברתית המאפשרת משפחה שכזו . לא חלו שינויי תדמית וזהות החיוניים לשם שותפות מלאה בין שני בני אדם — אשה וגבר . לא הופג המתח בין " האשה האדם" לבין האם ואשת הבית . הפוטנציאל ליצירת מהות חדשה למשפחה לא מומש . פוטנציאל זה נשחק כבר בצעדים הראשוניים ביותר של מעבר מחברת רווקים ורווקות ניידת למחצה של תחילת שנות העשרים לחברה עירונית המורכבת ברובה ממשפחות . המשפחה העירונית התקיימה כיחידה נפרדת ה"דואגת לעצמה" ואשר תוך כדי כך נוצרו בה מחדש חלוקת עבודה , סמכות ויוקרה בלתי שוויוניים . ניתוח המשפחה מפרספקטיבה פמיניסטית , כלומר מפרספקטיבה המבחינה בין ההתנסות השונה והצרכים השונים של האשה והגבר במשפחה , חושף כמה רבדים של המציאות החברתית . ניתוח כזה מעיד על חולשתה היחסית של האשה במשפחה כאחד ממוקדי חולשתה בחברה בכלל . במקביל , הוא מעיד על האופן שבו חולשתה של האשה בתחומים אחרים משתקף בחולשתה במשפחה ומקבע חולשה זו . מעל לכל ניתוח זה מעיד עד כמה נרתעה החברה היישובית , ובעיקר עד כמה נרתעו האליטות המעצבות השונות שבה , מלגבש ולממש הגדרות חדשות למכלול היחסים האישיים אנושיים . ניתוח זה , במשולב עם ניתוחים ביקורתיים אחרים
|
|