|
|
Page:86
( 1964 בחרו להקדיש פרק נפרד לסיפוריהן , תפקידיהן ועלילותיהן של הנשים , אך בכל שאר הפרקים הממלאים מאות עמודים נעדרות הנשים כמעט מכל וכל . במרבית העבודות האחרות על התקופה אין למצוא אף איזכור מיוחד כזה . המיתוס הרווח בדבר השוויון בין המינים התקבל כמובן מאליו ואף קיבל חיזוק מהעדר כל התייחסות מבחינה ומתמקדת . העיון המחודש בתקופת היישוב , המחקר השיטתי הנעשה בדיסציפלינות שונות , אף הוא פסח על , או עקף את , סוגיית ההבדלים בין המינים . כמה דוגמאות ישמשו כהמחשה . ההתעניינות בתקופת היישוב ובחברה היישובית הביאה להופעתם של מספר כתבי עת חדשים . סקירה מהירה של שניים מביניהם , מאסף וכיוונים , יכולה להפתיע אף את הספקניות והספקנים שבינינו . מאסף , כתב העת המוקדם שבין השניים , שהחל להופיע ב , 1971 מוקדש על פי תת הכותרת שבו ל"כתבים לחקר תנועת הפועלים היהודית , " ורואה אור בגבעת חביבה , המרכז הלימודי והרעיוני של הקיבוץ הארצי . הכרך השנתי כולל כחמישה עשר פריטים ובהם מאמרים , מסמכים , זכרונות וסקירות ספרות . בשמונה עשר הכרכים הראשונים הופיעו שני פריטים בלבד הנוגעים לנשים , מאמר ומסמך מוער העוסקים במניה שוחט ואשר נכתבו שניהם על ידי יעקב גולדשטיין ( גולדשטיין , , 1972 . ( 1979 הפריט היחיד הנוסף בעל נגיעה לנשים ולהבדלים בין המינים הוא מאמרו הארוך והמאלף של מ . לוין על המשפחה בחברה מהפכנית—נורמות ומנהגים בין חברי הבונד . ( 1982-83 ) נראה שאפילו בכתב עת המוצא לאור על ידי אנשים בעלי מחוייבות לשוויון בין המינים , ואשר מוקדש לתנועות חברתיות שאף להן מחוייבות זו , לא הורגש הצורך ולא נמצאה הדרך להעלות את הנשים על הבמה . כתב העת השני , כיוונים , שהופיע בין השנים 1978 ו , 1987 הוא רבעון העוסק בחקר היהדות והציונות . בכארבעים גליונות ( כתשעה עשר מאמרים בכל גליון , ( מופיעים רק שלושה מאמרים העוסקים בנשים . יתרה מזאת , שלושה מאמרים אלה עוסקים בנשים שמחוץ לגבולות ארץ ישראל ומחוץ לפעילות התנועה הציונית : מאמר של וייסרייך ( 1978 ) עוסק בתזה לוקסמבורג , של שיינפלד ( 1986 ) עוסק בגרייס אגילר , ושל לוי ( 1987 ) דן במעמדן של נשים בקהילה היהודית בפרס . התמקדות זו מחוץ לארץ ישראל ולתנועה הציונית עומדת בניגוד בולט למגמה הכללית בכתב העת אשר יותר ממחצית מאמריו עוסקים ביישוב היהודי כארץ ישראל . נשים היו קיימות ביישוב זה אך המחקר המוצג מעל במת כיוונים אינו מודע להן . עבודתה של רות פירר על דימוי החלוץ ומאמרה — "עלייתו ונפילתו של המיתוס החלוצי" , ( 1984 ) מגלה פן נוסף בהעדרה של האשה מהמחקר החדש . המאמר עוסק באופן ההתהוות וההתפתחות של מיתוס מרכזי בחברה הישראלית אשר עיקריו מתוארים כדלהלן : קבוצת חלוצים בעלי תכונות הירואיות , מורדת נגד הנסיבות ההיסטוריות המדכאות ויוצאת לכבוש את א"י הקדומה . החלוצים נאבקים במולדת בקשיים עצומים : האדמה הבתולה , ביצות המוות , הערבים והשלטונות העויינים . בכוח רצונם ובנכונותם להקרבה עצמית , הם מתגברים על הקשיים כשבידם האחת הנשק הטהור ובשנייה המחרשה , ולרגליהם נפרשים שדות ומטעים מוריקים ונושאי יבול . ולעיניהם מתחדש הלאום עם ארצו , כבימי בית ראשון ושני . ( פירר , ( 15 : 1984 זהו באופן ברור מיתוס גברי זכרי , לא רק מיתוס חלוצי אלא מיתוס של הגבר החלוץ .
|
|