|
|
Page:71
. ( 1950 הגדרה זו מובילה לקשיים בטיפול בהיווצרות של מערכת . דהיינו , בשלב בו אין עדיין מערכת , לכאורה : אין אני יכול לעשות ניתוח של "אין מערכת" אלא על ידי ציון מערכת , גם אם במצב היולי . לכן הנטייה להיתפס לדבר הניתן לזיהוי בבירור כמערכת . בנקודה זאת יש להעלות מוטיב החוזר בכתבים שלפנינו — מוטיב היכול להיות מוצג כהגנה בפני הביקורת שזה עתה העלינו : האוריינטציה העתידית של אנשי העליות הראשונות בכלל , ושל אנשי תנועת העבודה בפרט . עשוי לעלות טיעון שאנשים אלה , שעיניהם היו נשואות כלפי העתיד , כשהם עסוקים בבניית חברה חדשה , שונה , יש לשפוט או למדוד על פי התוצר המוגמר שלהם , ולא על פי "שלבי הביניים . " אלא שטיעון זה איננו יכול להוות הגנה . אם נשפוט את אנשי תנועת העבודה על פי תוצר המצוי בנקודת זמן המאוחרת בעשרות שנים מזו שבה החלו בפעולתם , הרי עולה מייד השאלה היכן הם חיו משך השנים הללו . הרי אי אפשר להתייחס אל אנשים כאילו הם מצוים בחלל חברתי , דהיינו , שכל אותן שנים בהן החברה ( המוגמרת ) לא התגבשה , הם היו מצויים בתוך "לא חברה . " אין תנועה חברתית השואפת ליצירת חברה חדשה דומה ליחידה צבאית אשר עליה מוטלת המשימה להשיג יעד מסויים . במקרה של היחידה הצבאית , כל צעד וכל פעולה מכוונים להשגת היעד , והשגתו של זה מהווה את מיצוי הפעולה כולה s הוא "תוכן החיים" למשך זמן הפעולה . עם השגת היעד , נפנית היחידה לפעולות אחרות . בתנועה חברתית בה משתתפים עשרות ומאות אלפי אנשים , משך עשרות שנים , היעד שונה , משך הזמן שונה , ועל כן דרך הניתוח שונה . היעד איננו נקודה ספציפית ומוגדרת , וסופית . במקרה של התנועה הציונית עלול החוקר לטעות ולראות בהשגת העצמאות המדינית —יעד ספציפי , מוגדר , וסופי , במובן זה שעם השגתו אין הוא מהווה עוד יעד —כמטרת התנועה , ועל פי זה לנתח את כל תקופת היישוב . זה עשוי להיות היעד מנקודת ראות של ההיסטוריון של הדיפלומטיה , אך לא מנקודת ראות של הסוציולוג ו עבור זה היעד הוא "חברה חדשה . " כיוון שאין זו מטרה סופית ( חברה מתחדשת כל הזמן ) נקודת ההתחלה של הניתוח לא יכולה להיות "סוף" כלשהו , אלא דווקא ההתחלה . מהרגע שהתנועה קמה והחליטה להקים חברה חדשה , הרי כל פעולה שלה היא חלק מאותה חברה , שאם לא כן , הריני מניח שהפעולות החדשות הולכות ומצטברות עד שיגיעו אל סף כלשהו שמעבר לו "פורצת" החברה החדשה , בעוד שכל זמן ההצטברות הייתי מצוי בחברה הישנה . דהיינו , מהרגע בו החלה התנועה בפעולתה , יכול הסוציולוג לעשות ניתוח של פרודוקציה ורה פרודוקציה . ההזדקקות למודל המושלם של חברה , ל"מוצר מוגמר , " מוציאה אותנו מתחום הסוציולוגיה לתחומים זרים —חקר ביצועים , הנדסה , וכיו"ב —שאינם יכולים לתרום להבנתנו את העבר שלנו . ה "יישוב" כיחידת ניתוח נקודה אחרונה בביקורתנו את העבודות הללו נוגעת ליחידת הניתוח הבסיסית אותה הם גורסים לצורך דיונם . עבור כולם יחידת הניתוח היא היישוב היהודי בארץ ישראל . אייזנשטאדט פותח את סיפרו בקביעה כי מטרתו לערוך ניתוח שיטתי של התפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל ; במהלך הניתוח , הוא שם את הדגש בצורה כמעט בלעדית על התפתחויות פנימיות של היישוב היהודי . התפתחויות מחוץ ליישוב , אשר סביר להניח כי היתה להן השפעה על , דפוסי פעולה בתוך היישוב — בעיקר בקרב התפוצה היהודית , במדיניות המנדט הבריטי , ובקרב האוכלוסיה הערבית של ארץ ישראל — אינן מהוות
|
|