|
|
Page:64
בעייתית ביותר . מה קנה המידה למעשיות ; כיצד אני יודע מה מציאותי ומה לא ? מתוך התיאור של גורני עצמו , מסתבר שהאנשים . גיבורי העלילה . לא כל כך יודעים זאת , שהרי הם מוצגים במשנים גישתם תדירות . ההסבר של גורני כמובן , יהיה שהמציאות היא מאוד דינאמית . אלא שתשובה זו רק מסיטה את החיפוש שלנו מן האידיאולוגיה אל המציאות : מהי מציאות זו , מה מכוון אותה —האם יד על אנושית נעלמה ? אם כי גורני לא מתמודד עם השאלה הזאת ישירות , יש בתיאור שלו תשובה : המציאות היא המאבקים בין מנהיגות אחדות העבודה לבין קבוצות וכוחות אחרים : איכרי המושבות , נציגי ההסתדרות הציונית , העלייה הרביעית , גדוד העבודה , וכיו"ב . מציאותיות , מעשיות , פירושן , אם כן , הכרה ביחסי כוחות משתנים בשטח . תשובה משתמעת זו מותירה אותנו עם שאלה נוספת : אם להיות מעשי ומציאותי פירושו להכיר ביחסי כוחות משתנים , מה זה "לא מעשי , " "לא מציאותי ? " האם האנשים באחדות העבודה שדבקו באידיאולוגיה המקורית לא הבינו , לא ראו מה מתרחש בשטח ? האם הבעייה שלהם היתה שכלית תפיסתית , או פסיכולוגית , או שמא ביולוגית ? שוב התשובה טמונה בדבריו של גורני עצמו , בהמשך לקטע המצוטט לעיל : המפנה ההדרגתי בתפיסה האידיאית לא עבר ללא ויכוח וביקורת מצד קבוצה אופוזיציונית להנהגת המפלגה . האופוזיציה , שסירבה לנטוש את התפיסות הדוגמאטיות , נטתה להמעיט בחשיבות המעשה הקונסטרוקטיבי . בוועידה שנערכה ב 1913 הגן הרוב במפלגה על תפיסתו המעשית הקונסטרוקטיביסטית . ( גורני , , 23 : 1973 הדגשות שלי , ש . ס ( . ובכן , הבעייה של האופוזיציה איננה שכלית , ולא פסיכולוגית , ולא ביולוגית : היא מספרית . כאן , אם כן , טמון המפתח לקריטריון בו משתמש גורני לקביעת דרגת ה"מעשיות" או ה"מציאותיות : " מי שניצח , סימן שהיה מציאותי . הידיעה על מי שניצח באה לו , לגורני , כמובן , מכך שהוא חי וכותב לאחר המעשה . זוהי דוגמה מובהקת של הסבר פוסט פקטום . קביעת הניצחון , העליונות , כקריטריון למציאות , מעלה שאלות עקרוניות לגבי טיב כתיבת ההיסטוריה של גורני ושל שאר המחברים שלנו . אם מציאותי הוא בעל הרוב , והמיעוט הוא בלתי מציאותי , הרי ההיסטוריה הופכת להיות תהליך של מחיקת המיעוטים , הוצאתם אל מחוץ למציאות . מרגע שפעולה נכשלת , היא נמחקת מן ההיסטוריה , מועברת אל הלא מציאות ההיסטורית ; הפעולה האלטרנטיבית , מכיוון שהצליחה , מוכרת כחלק מן המציאות . ההישארות בחיים היא המבחן למציאותיות . זהו , כמובן , דרוויניזם היסטורי מובהק . אולם הבעייה העיקרית של גישה זו היא שבייסודה עומדת לא רק הנחה מסויימת לגבי העבר —אלא בראש ובראשונה הנחה מסויימת לגבי ההווה : כי הקריטריון העיקרי לקביעת העליונות בעבר הוא הידיעה למי העליונות כיום . כיוון שהעבודות בהן אנו דנים נכתבו בשנים בהן תנועת העבודה היתה בשיא הפרגמטיזם הביצועיסטי שלה , הרי בראייה הרטרוספקטיבית של גורני ושאר המחברים שלנו נתפסת כל מגמה בכיוון זה כמציאותית , וכל מגמה נוגדת כבלתי מציאותית . לכן גם נקרא ספר זה של גורני כגלוריפיקציה של הבן גוריוניזם , המוצג תמיד כ"מעשי , " כ"מציאותי , " כבחירה המובנת מאליה , כמייצג את ההתפתחות ה"טבעית" של תנועת העבודה . בסופו של דבר , מובילה היסטוריוגרפיה כזו של גורני לשלילת עצמה . אם המציאותי הוא הדומינאנטי , כיצד נציג את אחדות העבודה בראשיתה , כאשר לא היתה דומינאנטית ; או את המגמות שיותר מאוחר נתגלו כדומינאנטיות , כאשר לא היו כאלה עדיין ? הברירה
|
|