|
|
Page:24
וגם גרביים ;( ומדיניות חוץ וביטחון תוקפנית . על גבי מערכת זו נישאת השכבה השלטת הישראלית . שלמה סבירסקי , דבורה ברנשטיין ואחרים ניתחו את הצד השני של אותה מטבע , היינו התהוות חלוקת עבודה עדתית , שבה השליטה על ההון ועל תגמוליו מרוכזת בידי אוכלוסיה אשכנזית —אותה בורגנות תוצר המדינה —ואילו מרבית האוכלוסיה המזרחית משוללת שליטה בהון ועל כן אף בגמוליו . טענתם המרכזית היא כי הדיפרנציאציה הסוציאלית בין אשכנזים למזרחים איננה תולדה של אי התאמה תרבותית בין עולים מסורתיים לבין חברה קולטת מודרנית ( כגירסת הגישה המערכתית , ( כי אם תוצאה של הפיתוח הכלכלי בישראל שבמהלכו נוצרו בו זמנית שני המעמדות ( ש . סבירסקי וקציר , ; 1978 ש . סבירסקי וברנשטיין , . ( 1993 גם טיעון זה הסתמך על תובנה מארכסיסטית חדשה על פיה המודרניזציה אינה תהליך שבו המערב המתועש והמפותח מנחיל את השיטה הקפיטאליסטית לארצות נחשלות ( או משליט אותה עליהן ) אלא תהליך שבו המערב מתפתח ומיתעש תוך כדי "ניחשול" או גרימת תת פיתוח לארצות אחרות . ( Wallerstein , 1991 , 1980 , 1974 ; Frank , 1969 ) כלומר קבוצות "מפותחות" וקבוצות "בלתי מפותחות" — במקרה שלנו ה"קולטים" וה"עולים" בהתאם —אינן קיימות בניפרד ואז ניפגשות , אלא הן נוצרות בתהליך אחד שבו פיתוח ותת פיתוח הם צדדים משלימים ( ולא מנוגדים ) של מערכת אחת — במקרה שלנו של התיעוש הישראלי . ברוח זו הכתיר סבירסקי את סיפרו העוסק בנושא בשם לא נחשלים אלא מנוחשלים . מזרחים ואשכנזים בישראל—ניתוח סוציולוגי ושיחות עם פעילים ופעילות ; 1981 ) להצגה ממצה של השקפת המחבר ר' ש . סבירסקי , . ( 1993 בספר זה גורס המחבר כי מצבם הנחות של המזרחים הוא תולדה של אופן שילובם בכלכלה הישראלית ולא של תכונות תרבותיות או אחרות אותן הביאו עימם . הספר אף סיפק המחשה לעמדה הביקורתית לעילא שפיתח סבירסקי בסוציולוגיה הישראלית—כזו המבקרת את החברה וגם את מדע החברה . הוא לא הסתפק בהצגה מלומדת של אי השוויון , אלא אף עשה מעשה למען הגברת השוויון—יותר משני שלישים מדפי הספר הועמדו כבמה לרשות "מושאי המחקר , " קורבנות אי השוויון , שהפכו בכך מאובייקטים נחקרים לסובייקטים הבוחנים את מצבם . ניתן למצות את עיקרי הניתוח המעמדי עדתי תוך הנגדתם לגישה המערכתית . ראשית , יחידות הניתוח של הגישה המערכתית הן , מחד , "החברה הישראלית" ומאידך "עדות , " כאשר תואר אחרון זה שמור למזרחים בלבד . הגישה המעמדית טוענת כי בכך מיוחס לקבוצה אחת סטטוס אוניברסלי ( בעוד שניתן היה להתייחס גם אליה כאל עדה ) ואילו לקבוצה אחרת מיוחס סטטוס פרטיקולאריסטי ( בעוד שהיא מהווה חלק מן החברה הישראלית בדיוק כמו הקבוצה האחרת . ( ביטוי סימלי של יחס בלתי שוויוני זה הוא ייחוס סטטוס של שיר עם לשיר רוסי , ושל פולקלור עדתי לשיר מרוקני . שנית , הגישה המערכתית מניחה את אחדות האינטרסים בין שתי הקבוצות ( החברה והעדות , או העולים , ( אחדות המתבטאת ביעד ה"קליטה . " הגישה המעמדית גורסת כי זוהי הנחה מופרכת , שכן לא מדובר בקליטה בעלמא אלא בקליטה בחברה קפיטאליסטית , ועל כן המפגש אינו רק מפגש בין שותפים ליעד אלא גם בין בעלי אינטרסים מנוגדים , בעל הון ועובד שכיר . שלישית , ההסבר של הגישה המערכתית להבדל בין הקבוצות הוא תרבותי — המזרחים עדיין אינם מודרניים על כן אינם יכולים להשתלב בעיסוקים מודרניים . הגישה המעמדית גורסת כי ההסבר הוא בעיקרו כלכלי והוא נעוץ באופיו של המפגש
|
|