sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:12

יחד עם זאת תנועת העבודה השכילה לפתח מכאניזם של "שמרנות מהפכנית" — יכולת ספיגה של שינויים תוך שימור היסודות הקיימים . גם זו כמובן קטיגוריה סוציולוגית שיש לה מקבילה אידיאולוגית : סוציאליזם קונסטרוקטיביסטי . קטיגוריה זו היא אף ההסבר , ובמובלע ההצדקה , למעבר מסוציאליזם לממלכתיות . סוציאליזם , או בלשון המועדפת בסוציולוגיה המערכתית , אוטופיזם חלוצי , הוא אידיאולוגיה ההולמת קהילה צעירה וקטנה , אך משזו האחרונה מתבגרת וגדלה היא משילה חינחוני ילדות אלה ויכולה לתפקד כמערכת חברתית לכל דבר . לבסוף , יצויין כי לא רק ציונות וממלכתיות היו כאן אלא אף יותר מקורטוב של " אשכנזיות . " כך עולה מניתוח קליטת העלייה המזרחית אצל אייזנשטאדט . שורה של הנחות וטענות בעבודתו שלימים יתבררו כבעייתיות ונעמוד עליהן בהמשך . נדגיש עתה רק כי ה"קליטה" שמדובר בה היתה מבוססת על שני יסודות — האחד הוא שעל המזרחים " המסורתיים" לוותר על זהותם התרבותית ; והשני , המשלים , שאם אך ייאותו להיטמע בתרבות הישראלית ה"מודרנית" אזי "ייסגר הפער העדתי . " ודוק , לא נבחנה שאלת המפגש בין שתי הקבוצות , אלא רק שאלת נכונות הקבוצה ה"אחרת" — שהוגדרה כקטיגוריה תרבותית — להיטמע בקרב הקולטים . כן לא נבחנה שאלת המבנה הכלכלי חברתי וניגודי האינטרסים הגלומים בו ( מי שולט באמצעים וכיצד הוא משתמש בהם ) אלא הונח ( בהמשך לדימויי החלוציות והממלכתיות ) כי הקולטים , המדינה , מייצגים את טובת הכלל . אף כי הסוציולוגיה הממסדית הישראלית לא דגלה במוצהר באי שוויון , 4 היא בהחלט סיפקה תימוכין לחברה שהלכה ונהייתה בלתי שוויונית . את ההיסטוריה של האסכולה המערכתית בסוציולוגיה הישראלית ניתן לחלק לשלוש תקופות . התקופה הראשונה נידונה לעיל . זוהי תקופת היווצרותה ושליטתה הבלעדית , המקבילה לתקופת ההגמוניה של מפא"י ( על המשכיה ) בפוליטיקה הישראלית . תקופה זו נמשכה מ 1948 / 9 וער המשבר שלאחר מלחמת אוקטובר . 1973 היצירה הייצוגית של תקופה זו היא סיפרו האמור של אייזנשטאדט ( ר' גם אייזנשטאדט ואחרים , עורכים , . ( 1969 התקופה השנייה בתולדות האסכולה נמשכה בערך מתחילת שנות השבעים ועד המהפך של , 1977 שבו איבדה תנועת העבודה את השלטון ואת מעמדה כעמוד התווך של הפוליטיקה הישראלית . התקופה השלישית בתולדות האסכולה היא זו שלאחר הנפילה — שלב אובדן השליטה וההגמוניה של תנועת העבודה . התקופה השנייה בהיסטוריה של האסכולה —שניתן לכנותה תקופת "הפונקציונליזם המשופר" n ^ snnn— ( revised functionalism ) בנסיונות לרוויזיה תיאורטית שהיוו מקבילה אינטלקטואלית לנפתולי ההישרדות של המערך נוכח סימני המשבר המתרקם סביבו . כשם שבתנועת העבודה הלך והתעצם הפער בין האידיאולוגיה המוצהרת לבין הפרקטיקה הפוליטית , כך בסוציולוגיה הממסדית הלך וגבר הצורך לגשר בין החד גוניות התיאורטית לבין הרב גוניות החברתית . נעשה ניסיון ליצור גישור כזה באמצעות הוספת רמות ניתוח נמוכות יותר מרמת המערכת הכללית , תוך תקווה שכך תגלה הסוציולוגיה מידה רבה יותר של דינמיות ורגישות . אך למעשה לא הצליחה הסוציולוגיה הממסדית להשתחרר ממיטת הסדום שהציע עבורה אייזנשטאדט . שתי דוגמאות ימחישו את ההתפתחויות הללו . דוגמה אחת היא מתחום האנתרופולוגיה החברתית . זהו תחום שנוצר בארץ בשנות השישים תחת השפעה ישירה של אסכולת מאנצ'סטר הבריטית ( ר' Handelman and . ( Shokeid , 1988 / 9 ; 1975 , Deshen מייצגיה של גישה זו בארץ , כגון משה שוקד

ברירות הוצאה לאור


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help