|
|
Page:12
נגד בריטניה , אם זו לא תניח את נשקה , ובחזית המזרחית , אם זו תיפתח - היה היטלר מעוניין שלא להעמיק את העוינות בין ארצו לבין צרפת . הוא העריך , וכמוהו רבים מקרב ההנהגה הפוליטית והצבאית של הרייך , כי תנאי שביתת נשק 'נדיבים' ומדיניות של 'שיתוף פעולה' בתחומים מוגבלים ומוגדרים יהיה בהם כדי לקרב את ממשלת וישי אל מחנה 'הציר , ' ואולי אף כדי להביאה ביום מן הימים לידי הצטרפות אליו . זאת ועוד אחרת , בידי צרפת המנוצחת והמושפלת נותרו עדיין שני נכסים בעלי משקל שלממש במאזן הכוחות האסטרטגיים הגלובליים : צי גדול ומשוכלל , שלא ניזוק כלל במהלך הקרבות , ו'הקיסרות שמעבר לים , ' על בסיסי הים והאוויר האדירים שבה . למעצמות ' הציר' היה עניין חיוני ביותר שנכסים אלה יוצאו ללא שהות מן המערכה ולא יסייעו עוד למאמץ המלחמתי של הבריטים . מדיניותה של גרמניה , כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמי שביתת הנשק , היתה אפוא לרתום את צרפת אל עגלת ה'רייך' ולעשותה אחראית על ביצוע משימה זו . לחיזוק מעמדה אף התירו לה הגרמנים להחזיק ברשותה בארצות שמעבר לים צבא גדול למדי - מאות אלפי חיילים ויחידות של חיל הים וחיל האוויר - כדי שתוכל להגן על מושבותיה 'מפני פולש כלשהו ; ' דהיינו , לפי המושגים של יוני , 1940 מפני נסיון השתלטות מצד הבריטים ומצד בעלי בריתם , אנשי דה גול . הערכות מדיניות אלה עמדו , רובן ככולן , בניגוד גמור לדעתם של האיטלקים . אם משום שפקפקו ביכולתה של ממשלת וישי להטיל את מרותה על הדרגים הצבאיים והאזרחיים המופקדים על גורל הצי והמושבות ; אם משום שהעריכו , כי הסיכונים הכרוכים במדיניות זו מרובים מסיכויי הצלחתה , שכן האויב מאתמול , המופקד עתה על שמירת מעוזיה הקדמיים של אירופה באפריקה ובאסיה , עלול להפקירם ביום מן הימים לידי פולש , תחת להגן עליהם ; ומעל לכל - משום שמדיניות זו נגדה בעליל את תביעותיהם הטריטוריאליות ההיסטוריות בצרפת עצמה ובמושבותיה , ולטווח ארוך עלולה היתה אף לעמוד להם למכשול במימוש תביעותיהם אלה . ואמנם , לחששות אלה על מגמות מדיניות אלה ועל חילוקי הדעות שהיו לגביהן בקרב ההנהגה הגרמנית , ראה בספריהם של שני דיפלומטים שנמנו עם מבצעיה העיקריים של מדיניות זו ; א' אבץ , ( Otto Abetz ) שכיהן בשנות המלחמה כשגריר גרמניה בפאריס ( אבץ , זכרונות , ( ועוזרו , ר' ראהן , ( Rudolf Rahn ) ששימש בשנים אלה בתפקידים דיפלומטיים ופוליטיים גם בצרפת וגם בתוניסיה ( ראהן , זכרונות . ( כמו כן ראה : יקל , צרפת באירופה של היטלר , בפרקים שונים , ובמיוחד עמ' , 153-148 . 258-228 באותו יום שבו נחתם הסכם שביתת הנשק רשם צ'יאנו ביומנו ( עמ' , ( 446 כי הוא מפקפק ביכולת ממשלתו של המרשל פטן להטיל את מרותה על הקיסרות ועל הצי . כעבור ארבעה חודשים , לאחר שיחות מונטואר ( Montoire ) שבין היטלר לבין פטן ולאוואל , כתב צ'יאנו , כי בשיחה עם פון ריבנטרופ לא הסתיר את חששותיו ואת חשדותיו כלפי הממשלה הצרפתית החדשה , וכי בכל מקרה ' , כניסתה של צרפת למחנה הציר לא צריכה לבוא על חשבוננו' ( שם , עמ' . ( 473-472 עמדת האיטלקים , השוללת את המדיניות של 'שיתוף פעולה' עם צרפת והמטילה ספק בתועלתה , באה
|
|