|
|
Page:9
סמלי הייחוד והליכוד והרבה יותר התמדה בתרבות מאשר אצל רוב העמים שלידם ובעילם חי ישראל . אף שיש סיבות טובות להניח ששטרן לא הסכים לגמרי עם מקצת הקביעות הללו , הרי גם עבודתו השתייכה ללא ספק לקטגוריית " הפרניאליזם המתמשך / ' כהגדרת אנתוני סמית . אכן , ביחסו של שטרן לקנאים ולסיקריקים , שאותם הגדיר כ"ענפים של תנועת חרות לאומית / ' אפשר למצוא דמיון מסוים ללאומיות הרטרוספקטיבית שאפיינה את עבודתם של לא מעט היסטוריונים של עם ישראל הקדום ושל חוקרי ההיסטוריה היהודית מתקופת החשמונאים ועד מרד בר כוכבא . חקר ההיסטוריה היהודית התרחב מאז פרסום "תולדות עם ישראל , " ומחלוקות היסטוריוגרפיות נתגלעו סביב שאלת הרצף בהיסטוריה היהודית , מקומה של הלאומיות בתוכה וכן הלאה . השפעתה של האידיאולוגיה הלאומית על ההיסטוריוגרפיה היהודית במדינת ישראל פחתה בינתיים , מאותם טעמים שבעטיים פחתה האמונה הישנה באחדות האומה ובעליונותה במערב בן זמננו , וכמובן גם מטעמים אחרים , ייחודיים לניסיוננו כאן , בישראל . הד לדיונים הנוקבים המתנהלים בחברה הישראלית על סוגיות של זהות לאומית ותרבותית נמצא כמובן בדיונים אקדמיים - על המשכיות ושינוי בתולדות עם ישראל ועל הקשר בין הלאומיות היהודית המודרנית להוויה היהודית בתקופות טרום מודרניות . עם זאת , למרבה הצער , במחלוקת זו חסרה לנו , לעתים קרובות , הצניעות שעליה דיבר שטרן , צניעות שכה אפיינה את למדנותו . בטיעונים מתלהמים אלה , החדורים כמובן הנחות פוליטיות ואידיאולוגיות , מופרחים תדיר לאוויר העולם מושגים לא מדויקים . הדבר אינו מועיל לליבון הנושאים , המצריך מידה לא מבוטלת של ריסון עצמי . לפיכך , לא יכולנו לקוות למרצה מתאים יותר לבמה זו מאשר פרופסור אנתוני סמית , מן החשובים שבחוקרי האתניות והלאומיות בשלושים השנים האחרונות . עם הופעת ספרו , Theoriesof Nationalism בשנת , 1971 הוא נתגלה כאחד התיאורטיקנים המרכזיים בחקר הלאומיות . בזה אחר זה , הוא פרסם שורה מרשימה של מאמרים וספרים הנחשבים ציוני דרך בהבנת הנושא הזה . בין אלה נכללים : Nationalism in the Twentieth Century ( 1979 ) , The
|
|