|
|
Page:12
כחומר לרשום בו את תוויו . עקרון הכתב הוא המאפשר את האידיאליות , אלא שבו בזמן אין לו קיום בהיעדר ממד מטריאלי ופנומנאלי . קיומו de jure אינו ניתן להנמקה או להצדקה עניינית כלשהי ועל כן חוקיותו או תקניותו הם de facto בלבד . קביעותם של הדפוסים היא אפקט ואפילו בדיון , ומשום כך מאוימת תמיד באפשרות של ערעור . מחיקתו של המעמד המפוקפק הזה , הדחקת האיום המתמיד באי יציבות - זוהי ההכרעה המקבעת ומאפשרת את השיח הפילוסופי . כדי להבחין מושג לא מושג זה מן הכתב במובן הרגיל והצר של מלה טבע דרידה את הביטוי 'ארכי כתב . ' והמתכונת 'סימךשל סימך היתה בידיו לכלי אבחוני אפקטיבי לחשיפת מהלכים של הרחקה והדרה היוצרים ( באופן שרירותי , בסופו של דבר ) הנגרות הייררכיות מהטיפוס הלוגוצנטרי , שבמסגרתן מיוחס כל הערך ל'מקור , ' ל'מרכד ול'פנים' על חשבון ה'העתק , ' ה'שוליים / ה'חוץ' וכר . ' הפיתוי לראות במתכונת זו נתון יסודי היה , לדעתו , חזק במיוחד באותן תרבויות שתולדותיהן עמדו בסימן שיטת הכתב האלפביתי ( השמי הלני ) ובהן התהווה השיח המטאפיסי הלוגוצנטריסטי . השימוש בכתב כמערכת תיור ופסילתן כקליפה נבובה ומזיקה הולכים יד ביד , מהווים מקשה אחת . מסדרת הדפוס הפונולוגית של סוסיר היא גם בית המרקחת האונטולוגי של אפלטון . לא שאצל אפלטון אין - typoi דפוסים או טיפוסים - אלא שהדימוי המועדף והנפוץ לאפיונו של הכתב , ב"פידרוס" לפחות , הוא 7 \ - pharmakon הסם , השיקוי , המרקחת . ההיגיון של השזירה והפרימה שמפתח דרידה סביב 7 \ פרמקרן ונגזרות אחרות מאותו שורש - פרמקאוס ( קוסם , מכשף , ( פרמקרס ( מכשף , שעיר לעזאזל , ( פרמקיאה ( הרעלה ) - מוביל אותו למקומות שונים לא רק בטקסט הזה אלא גם בדיאלוגים רבים אחרים של אפלטון , וכן אצל רטוריקנים בני הזמן דוגמת גורגיאס ואיסוקרטס ובתופעות תרבותיות כמו המנהגים הפולחניים הכרוכים בהלקאתו והמתתו של שעיר לעזאזל בחג התרגליה . ההתחקות אחר כל פיתוליו והתפצלויותיו של הסבך הזה תופסת עמודים רבים בטקסט של דרידה , שלקורא המעוניין לא תהיה ברירה אלא לקרוא אותם כלשונם . על פי היגיון
|
|
|