|
|
Page:13
צבת ראשונה דברי מבוא בשלהי , 1928 עם פרסום ספר הפואמה חזון אחד הלגיונות מאת אורי צבי גרינברג , נפל דבר בשירה העברית . בהופעתה , תחילה בכנסת , המאסף הספרותי של סופרי ארץ ישראל שנערך בידי פישל לחובר , ואחר כך כחוכרת נפרדת בהוצאת 'סדן , ' קבעה פואמה זו שלב חדש בהתפתחות השירה העברית בארץ ישראל . היא סיכמה שלב של הכנות וגישושים לקראת כתיבתו של השיר הפוליטי הארצישראלי , גיבשה מגמות קיימות ופתחה אפיקים להיווצרות מסורת מתחדשת של שירה פוליטית עברית . במשך שנות דור קנה לו השיר הפוליטי מעמד בולט בעולמם של משוררים מתקופת ההשכלה , ובראשם יהודה ליב גורדון , וכמותם ח"נ ביאליק ומשוררים אחרים בני דור התחייה שפעלו בגולה . אבל בראשית המאה , עם התגבשותו של המרכז הספרותי החדש בארץ ישראל , נמנעו המשוררים מכתיבת שירה פוליטית . רק בסוף שנות העשרים , לאחר תקופה לא ארוכה של נסיונות ולבטים , החל להתפתח הז'אנר של השיר הפוליטי . תחילה בשירתם של הנחשונים , אביגדור המאירי וליובה אלמי , ואחריהם אורי צבי גרינברג , יונתן רטוש , דוד שמעונוביץ' ( לימים שמעוני , ( עזרא זוסמן , אלכסנדר פן , אברהם שלונסקי , נתן אלתרמן ואחרים . אירועים ותהליכים פוליטיים בולטים חזרו והפיחו רוח מחודשת בשירה הפוליטית הארצישראלית . כזו היתה , למשל , השפעתו של העימות הנוקב בין מפלגות הפועלים לבין התנועה הרביזיוניסטית , שהביא בעקבותיו לפיצול בתגובת היישוב למאורעות תרפ"ט או לפולמוס החריף שהתפתח בעקבות רצח ארלוזורוב ב . 1933 אולם מסקנה מרכזית העולה מן העיון בשירת התקופה היא , כי התהליכים הפוליטיים אינם מהווים הסבר מספיק לעלייתו של השיר הפוליטי ולדרכי התפתחותו . מצד אחד אין לפקפק בחשיבותה של הפוליטיזציה בחיי היישוב בתהליך צמיחתו של השיר הפוליטי . התגברות כוחם של הרביזיוניסטים , על רקע המשבר הכלכלי שפקד את היישוב במחצית השנייה של שנות העשרים , הפך את ביקורתם על הסתדרות העובדים ותנועת הפועלים למאבק על ההגמוניה בתנועה הציונית . על רקע עימות אידיאולוגי זה צמחה שירה פוליטית שיוצריה , משני
|
|