|
|
Page:11
בימי עומר השני בן עבד אלעזיז מבית אומיה ( 720-717 ) על יסוד מורשת התחיקה הביזנטית הפרה איםלאמית נגד היהודים . ' תנאי עומר , ' רובם או כולם , לא קוימו ברציפות במאות הראשונות לאיסלאם . למעשה רק חליפים מעטים קנאים לדתם , כמו עומר השני , אלמתווכל העבאסי ( 868-847 ) או אלחאכם באמר אללה הפאטמי ( 1021-996 ) ניסו להקפיד על הפעלתם . במאות אלה היתר , הגישה המשפטית התיאורטית של המוסלמים ליהודים ולנוצרים מחמירה יותר מן המציאות בחיי יום יום , בניגוד גמור למצב באירופה הנוצרית , שבה מעולם לא נוסח היחס ליהודים במסמך משפטי ברור , אך המציאות בדרך כלל היתר , קשה ביותר . אולי יש כאן תופעה כללית נרחבת יותר , שראוי להביאה בחשבון בדיון על תרבות האיסלאם : הפער בין המציאות לספרות , המתארת את האידיאל ולא את העובדות . משוררים ערבים שרים בכאב לב על אהובה שעזבתם לנפשם גם אם הדבר כלל לא היה בגדר עובדה לדידם ; מיסטיקאים היושבים בחצרות שליטים כותבים בחרי אף על ההסתופפות בצל השלטון ; ומשפטנים דנים בשאלות הלכתיות דמיוניות כאילו היו שאלות התלויות במציאות קיימת . כך גם 'תנאי עומר ' יותר משהם משקפים את המציאות ההיסטורית של מעמד היהודים והנוצרים באימפריה המוסלמית בראשיתה , הם משקפים בתקופה זאת את ה ' אידיאל' של מעמדם הנחות והמושפל . דברים אלה מתאשרים באופן מפתיע גם מצד מסמכי הגניזה בקהיר . כך , למשל , לפי ש " ד גויטיין , עוד במאות העשירית והשתים עשרה לא קוימו כלל דיני הלבוש המיוחד ' ) גיאר ( ' ליהודים הנזכרים ב ' ברית עומר . ' לא זו בלבד שאין להם זכר בכתבי הגניזה , העוסקים בענייני לבוש לרוב , אלא יש בגניזה עדות עקיפה ברורה למדי שלבוש היהודים בתקופה זו היה זהה ללבושם של שכניהם המוסלמים . כדברי גויטיין : ההפליה הבולטת ביותר נגד לא מוסלמים היתה החובה להיבדל מן המוסלמים בבגדיהם . היהודים חויבו ללבוש סימן היכר מצבע מסוים , סוג מסוים של חגורה או מצנפת , ובכלל להסתפק בלבוש צנוע , כיאה לנשלטים . אזכורים ללא ( באנגלית ;( ועיין באנציקלופדיה של האיסלאם i . Cahen , 'Dhimma ' , El \ II , pp . - 227-231 ; A . S . Tritton , The Caliphs and their Non-Muslim Subjects , London 1930 ; A . Fattal , Le Statut Legal de Non-Musulmans en Pays d'lslam , Beyrouth ; 1958 ובערבית ראה : אבן קיים אלג י וזיה , כתאב אחכאם אהל אלדי מה , 2 כרכים , ביירות 1961 16 גויטיין מדבר על 'Badge' במובן של סימן היכר מיוחד . גם בני שכבות שונות בחברה המוסלמית - סוחרים , חיילים וחכמי דת - לבשו לעתים לבוש שנועד לשמש סימן היכר . הצבע המיותר ללבוש היהודי היה צהוב ( לנוצרים כחול ולשומרונים אדום . ( מכאן נתגלגל בימי הביניים אל אירופה רעיון הטלאי הצהוב , אלא שבאירופה הוא היה יוצא דופן ומשפיל לאין ערוך יותר . ראה : M . Perlmann , 'Ghiyar ' , El \ II , pp . 1075-1076
|
|