|
|
Page:ח
בית הכנסת נתפס כמקדש מעט , ותפיסה זאת גרמה להתלבטות בקשר להיקף דיני המקדש על בית הכנסת . אחד הנושאים שנידונו בהקשר זה הוא שאלת נטיעת ליד בית הכנסת , ובנושא זה מפרסם אליאב שוחטמן תשובה שלא נתפרסמה הצגה רחבה של הדעות השונות בעניין . לתיאור הריהוט הפנימי של בית הכנסת יש בידינו שני מאמרים . על ראשיתו הקודש עומד יצחק חמיטובסקי ומציין את המעבר מתיבה ניידת כארון לספרי לארון קודש הבנוי בתוך הבניין . הפיכת התיבה לארון שהוא חלק מן הבניין שהארון הפך לאובייקט המרכזי לפאר ולהידור . במיוחד נודעו ארונות הקודש במונומנטים מפוארים , ודוד קאסוטו מציג לפנינו תיאור מפורט של ארונות מאיטליה שהובאו לארץ ישראל . התיאור הוא היסטורי וגם אדריכלי . גם החפצים הקטנים של בית הכנסת זכו לעיטור ולפאר . היד שבה נעזר להצביע על מקום הקריאה בספר תורה היא אמנם חפץ קטן , אבל תולדותיה גדול . סיני תוראן מתאר את תולדות היד בבית הכנסת , תוך עמידה על הופעת במסגרות אחרות , וכיצד הדברים תלויים זה בזה . על התפילה עצמה יש בידינו ארבעה מאמרים . דרור ארליך עומד על הבעייתיות התפילה ומציג את עמדתו של ר' יוסף אלבו בין שתי הגישות העיקריות התפילה : הגישה הרואה את התפילה כמשפיעה על הבורא והגישה הרואה כמשפיעה על המתפלל . לעומת זאת , מאמרו של יוסף ריבלין עוסק בצד המיסטי התפילה ובקשרים לעולם הספירות שמצאו חכמי הקבלה בעולם התפילה . משה מציג לפנינו עדויות על נוסח עברי של הקדיש במנהג ארץ ישראל העתיק תופעה העשויה ללמד אותנו שבמנהג הספרדי מצויים שקיעים של מנהג ארץ שלא נמצאו במקומות אחרים . בנוסח ברכת חתנים ותולדותיה , תוך השוואתה האבלים , דן מאמרם של מנחם כ"ץ ומרדכי סבתו . בקהילות רבות נהגו לערוך בבית הכנסת ומבחינה זאת בוודאי שיש מקום לדון בברכת חתנים בקובץ שלנו , אם לא נהגו לערוך חופה בבית הכנסת , אין להבחין בין תפילה לתפילה וכל בענייני תפילה ראויים להיכלל בקובץ שלנו . בתחום של קריאת התורה יש בידינו ארבעה מאמרים . עדיאל קדרי המשמעות של ברכות התורה , וממנו אנו לומדים על המשמעות הסוציולוגית הברכות , הנועדות להגדיר את הקהילה הקוראת בתורה ולהוציא ממנה את ראויים . מאמרו של יצחק פנקובר עומד על המנהג של קריאת "הוא" ו"היא" מסוימים בקריאת התורה . מעבר לדיון במנהג הספציפי , יש כאן הארה מעניינת הדרכים שבהן מנהגים הנראים כמשונים נוצרים , וכיצד היצירה העממית מטפלת הנראים כבעיות . אחרי קריאת התורה באה ההגבהה , לפחות לפי מנהג אשכנז . חיים טלבי מציע השערה על דרכי יצירת המנהג ועל הדרכים השונות שבהן נהגו להציע את התורה העם בקהילות שונות . יש כאן גם תיאור של חפץ , כלי מיוחד שנוצר באיטליה לסייע בביצוע ההגבהה . לבסוף , מפטיר . מאיר רפלד מציג לפנינו דיון מעניין על העדויות שמהן ביקשו על מנהג של קריאת מפטיר בתפילת מנחה של שבת .
|
|
|