|
|
Page:5
כלל גדול הוא : כל צורת חיים בשעת יצירתה , כלומר , כשהיא עדיין 'במחובר' - היא עצמה משמשת תוכן לרות יוצרה ; משנגמרה יצירתה ויצאה לרשות הרבים , כלומר 'משנחלשה' - מיד היא יורדת לתורת כ לי ושוב אין לה משלה כלום , אלא כל אדם מוצא בה מה שהוא עצמו מניח וחוזר ומניח בה כל רגע שהוא ממשמש בה . הכל בא לה מן האדם ורוח האדם , שזוכה בה מן ההפקר . הניח בתוכה זהב - מוצא זהב ; עפר - עפר . אין לו מה להניח - רשות בידו להניחה ריקנית עד שתעלה חלודה , אבל אל יאמר איש כזה : הכלי רעוע , השליכוהו לאשפה , אלא יאמר א-. נ יעני ! ( ביאליק ' , הלכה ואגדה ( '
|
|
|