|
|
Page:6
השאירו סימנים בצורתה של אסופה זו . סימנים כאלה הם , בין השאר : עצם הופעת המושג המספרי המדויק של 'כ"ד ספרים , ' הדגשת החלוקה הפנימית של האסופה לשלוש קבוצות הספרים של 'תורה , נביאים , כתובים , ' התקבצות תת קבוצות מיוחדות בספרי הנביאים ' ) נביאים ראשונים' לעומת 'נביאים אחרונים ( ' והכתובים ' ) חמש מגילות , ( ' הנצחת העורות כחומר הבלעדי לכתיבת ספרי התורה שבשימוש בית הכנסת , שימור צורת המגילה המיוחדת לספרי התורה שבשימוש בית הכנסת ( לעומת ההכרה , אמנם מודרגת ומהוססת , בכשרותו של הקודקס לשימוש ספרי הנביאים והכתובים במסגרת בית הכנסת . ( כל הסימנים האלה אין להם שום שייכות לתרגום היווני של המקרא , שכפי שנראה בהמשך מחקרנו היתה לו היסטוריה נפרדת לחלוטין משל המקור העברי ( והשפעה יתירה נודעה לו על צורת האסופה המקראית בלשונות המערב . ( בדרך כלל אפשר אפוא לומר , שהשלב הראשון , שלב הגיבוש של האסופה המקראית , הוא הפרק החותם את תולדות הספרות המקראית . ואילו השלב השני , שהתחיל עם השלמת האסופה המקראית במלוא היקפה ונפלג לשני מהלכים , הוא בבחינת פוסט היסטוריה של האסופה המקראית , בשתי צורותיה : במקורה העברי מכאן ובתרגומה ליוונית מכאן . תהליך הגיבוש של האסופה המקראית , שנתמשך על פני תקופת בית שני , לא היה סתם פעולת איסוף של שרידי יצירה של ישראל מימי זוהרו . אמנם תקופת בית שני תקופת מעבר מובהקת היתה , שצורת הקיום של הציבור היהודי נשתנתה בה מאוד , והלשון העברית שינתה את פניה ושימושה הלך ונתמעט , והיצירה המקראית היתה בקו של ירידה והתקרבה לביטול גמור . בנסיבות אלו טבעי היה שייעשה המאמץ לאסוף כל שריד שנמצא מתקופת המופת המתרחקת . אלא שבהקשר ההיסטורי המיוחד של ישראל קיבלה פעולת האיסוף משמעות דתית , ומן המדרגה הגבוהה ביותר . וכל כך , משום שהאסופה המתרחבת נתכוונה להיות כתבי הקודש , כלומר , הקאנון הדתי , של העדה שכל הוויתה תהא מתבססת על הנאמר בו . מבחינה זו היתה האסופה המקראית , כקאנון של מאמינים שהגישה אליו נתונה לכל אדם , תופעה ראשונה במינה בתולדות הדתות . אחרי כן חזרה התופעה ונשנתה בנצרות , ושוב באיסלאם , ונוצר הדגם המיוחד של 'דת של ספר , ' דת הבנויה על הכלל שדבר אלוהים ורצונו מובעים בכתבי הקודש שלה — כלומר , בספר , או בסדרה של ספרים , מוגדרים ומסוימים . ביהדות , וגם בדתות המונותיאיסטיות האחרות , עתידה היתה מציאותו של קאנון לצמצם
|
|