|
|
Page:10
וגויים , כפי שהתנהלה ליהדות אשכנז מן התקופה העתיקה . אולם במקום סיכום כולל של המסורת כולה מוטב שנעסוק בפרטיה בזה אחר זה , כפי שיעלו אגב דיון בבעיות התקופה הנדונה כאן . אין מסורת זו פשוטה וברורה / לא מבחינת תוכנה ולא מבחינת צורתה הספרותית . מבחינת הצורה יש להבחין בין מקורות שיסודם בתנ"ך' באגדה ובהלכה . שלושתם הכילו יסודות , שהיו עשויים להשפיע על היחס — הנפשי והמעשי —של היהודי לסביבתו . התנ"ו והאגדה מכילים את הסיפורים ההיסטוריים והאגדיים שיש בהם כדי לנמק את ייחודה של האומה היהודית משאר האומות . ממקורות אלה נתקבלו גם מושגי היםוד על המעמד הדתי והייעוד המיוחד של ישראל בהווה ובעתיד . ואילו דברי ההלכה שימשו מקור הוראה והדרכה בהתנהגותו של היהודי בפועל במגעו עם לא יהודים , במידה שנכרכה בו , במגעו זה , שאלה הלכתית , משפטית או מוסרית . אם אמרנו שיש להביא בחשבון את מקורות המסורת בהשפעתם על יחסי יהודים ולא יהודים , אין כוונתנו לומר שאנו רשאים להשתמש בספרות המסורת כבסיס למחקר היסטורי ללא הבחנה ביקורתית . לו באנו לסכם כל מה שנאמר בתנ"ך' באגדה ובהלכה בדבר היחס של יהודים לסביבתם הלא יהודית , מתוך הנחה שכל זה שימש יסוד בקביעת יחסם של יהודי אשכנז לנוצרים , היינו טועים ומטעים . סיכום כזה אף לא היה מעלה לנגד עינינו תמונה אחידה וברורה ) שהרי המסורת שהגיעה לידי יהודי אשכנז כבר היתד . מלאה סתירות , ואף אלמלא פעלו כאן גורמים אחרים , שמנעו את יהודי אשכנז מלמלא אחרי כל דברי המסורת כפשוטם וכמשמעם , הרי עצם חוסר העקיבות שבמסורת גופה היה מכריח אותם לנהוג בה מידת בחירה וברירה עד שיוכלו לנהוג על פיה . עלינו אפוא לקבוע תחילה בדרך הביקורת ההיסטורית מה היתה שיטת הברירה שיהדות אשכנז נקטה בה כלפי המסורת שבידה . במלים אחרות , עלינו לגלות אילו הם חלקי המסורת , הנוגעים ליחסי יהודים וגויים , שנשתמר בהם תוקפם המחייב , ואילו הופקע מהם תוקף זה באחת מדרכי ההפקעה ונשארו בבחינת הלכה ואין מורין כן . התשובה לשאלה זו פשוטה היא , ביחס , בנוגע לספרות ההלכה . מכיוון שההלכה היא החוק הדתי הקובע בחיי הציבור והפרט , ראו בעלי ההלכה שבתקופה כאחד מתפקידיהם העיקריים לברר את הדין המחייב בפועל בכל שאלה דתית שנתעוררה בימיהם . במקום שהמקורות ההלכיים סתרו זה את זה , או נראו כאילו הם סותרים זה את זה , צריך היה למצוא יישוב לסתירה ,
|
|