|
|
Page:12
להרחיב את הדברים , לתת את המעמקים על ידי תיאורים או נאומים . כדאי לקרוא בעניין זה , ההבחנה בין דרך תיאור מעמקי נפש האדם בספרות היוונית לבין זו שבמקרא , בספרו של אריך אוארבך "מימזיס , " בפרק הראשון — "צלקתו של אודיסאוס . " זו הנקודה שבה מנסה הספרות העברית החדשה להעמיד לעצמה כלים אירופיים . אותה המסורת שמתחילה ביוון , בצורות שונות , עדיין היא מתגלגלת ונמשכת עד עצם היום הזה , ברומאן ואף באנטי רומאן . עדיין השאיפה היא לגלות את העומק של נפש האדם , את המסובך שבה r את היש שבה ואת ההעדר שבה . הספרות העברית החדשה , בשאיפתה לתכנים אנושיים נפשיים שיתגלו בצורה חדשה , מוכרחה גם היא לעצב אותם כלי הבעה ספרותיים הקיימים בספרות היוונית האירופאית . כדאי שאוסיף כאן הערת הבהרה מדוע אינני- מקבל את טענת המבקרים בעניין השבר הדתי המוסרי במובן היהודי היהדותי שחל בספרותנו . ספרות יפה מקיפה את כללות ההוויה האנושית ביחיד , בפרט . כמובן , דמות האדם בספרות כוללת בתוכה את כללות קיבוצנו . נפש היחיד הרי חיים בתוכה קשרים עם הטבע , עם האשה האהובה , עם המשפחה , עם החברה , עם הדת , בין לחיוב בין לשלילה . ממילא אין ספק , שהשאיפות השליליות או החיוביות , שאפשר לכנות אותן דתיות מוסריות , לעולם הן באות לידי ביטוי בספרות , כי היא מטפלת בנפש היחיד , ואינה יכולה להתכחש לכלל הקיבוצי , שנפש זאת נושאתו בתוכו בדרך הטבע . גם העניין הדתי המוסרי הוא אחד מן הארכיטי פוסים של נפש האדם , ועל כן הוא אחד מן הארכיטיפוסים גם בספרות . כלומר , משברים מוסריים דתיים חברתיים מתגלים בחוויות מוסריות דתיות חברתיות בנפש האדם היחיד . אך משברים אלה החולפים , המתחדשים , במובן הזה של חיי רוח , אינם ענייננו כאן . ענייננו בתחושת המשברים בספרות העברית החדשה , שהספרות חוזרת ודשה בה ומביעה אותה בכה ובכה , ותחושה זו קשורה בנסיו נותיה להעמיד עצמה על אותה מסורת ספרותית אירופית . שאיפות אלה של הספרות מתנגשות במציאות כבאבני נגף , והיצירה העברית ,
|
|