|
|
Page:10
א הכל מודים : אוהבים ואויבים כאחד , מודים עכשיו והודו בכל הדורות : היד . היו לישראל ה"כלימ" והרצון , המכשירים אותו להיות אומה אוניברס לית , שכל העולם מקומה וכל משפחות האדמה בית ייצרה ויצורה . היה היו הכלים ולא כל הכלים , הרצון ולא כל הרצון . מכאן כל טעמן ותוכנן של תולדות ישראל : על גילוייהן חוץ במרוצת כל הדורות , על נשמתן פנים , ועל טרגיותן , מוציאים אנו פרשה אחת מתולדות היאבקותם של שני יסודות אלה , פרשת הלשון , ונדרשים לזיקתה של האומה העברית ללשון בכלל וללשון העברית בפרט , כבר פרישה ראשונה , שפרשה האומה מלשונה , בגלות בבל , פרשה סתומה היא . אמנם לא ידעו העמים הקדמונים חרדה זו על הלשון , שמצויינים בה העמים החדשים . בדורות מופלגים היו העמים מחליפים את לשונותיהם בפחות כאב ויסורים מאשר עמי הזמן החדש . מלחמת לשונות , כגון זו שמלאה את כל חללן של ארצות מערב אירופה במאה הי"ט , לא היתה ידועה כלל וכלל לעמים העתיקים . גבר עם אחד על חברו וגבר גם על לשונו של המנוצח תגבורת ונצחון עולם . הנורמנים , למשל , היו מוכנים ומזומנים תמיד להחליף לשון בלשון : לא ראי לשונם בנורמנדיה כראי לשונם בסיציליה , ולא ראי לשונם בסיציליה כראי לשונמ בביצנץ . לא לכל מקום שהלכו הלכה לשונם עמם , אלא לכל מקום שבאו קנו את לשון המקום , נדידת לשון כובשת גזעים מרובים ושבטים אין ספור — אחד החזיונות הנפוצים ביותר בתולדות העמים מימות עולם . דת ואמנות מעורות יותר באדמת מכורתן מאשר לשון : כל רוח מצויה בין האומות מעבירה אותה שטחים עצומימ . ואף על פי כן פליאה היא פרישה זו של ישראל מלשונו עם גלותו הראשונה מארצו . הרי לא אומה צעירה הגלתה מארצה , שלא נתחשל אופיה , שלא נתחסן טיבה , שלא נתעצבה עיצוב דמות . הרי עם נדודים ראשונים לקחו עמהם אותם גוילים מועטי כמות ורבי איכות , שעתידים היו להטביע את חותמם המיוחד על כל התולדה האנושית , וגוילים אלה הרי פרושים היו לפניהם בלשון מסוימת , שנצררו בה דמותו , טיבו ואפיו של העם , והיאד פרשו הימנה 1 גינוי זה , שמגנה טשמברלין ( בעל יסודות המאה היי'ט ( " את " ישראל על בגידתו בלשון בימי גלות בבל , מוצדק במקצת . היאך גזה יראת הכבוד מפני הלשון , לשון נשמתם , היאך נתפשרו בקלות עם האסון הלאומי הזה ? אמנם גדולים היו הזעזועים , גדול היה הדכאון שדוכאו הגולים הראשונים , אבל הרי לא נסתמו מעינות היצירה , ומקורות הראיה , השמיעה
|
|