|
|
Page:9
פרק ראשון אוניברסליסמום הפוך יחס ישראל ללשונו הוא מסתרי תורת הנפש הקיבוצית . "האלהת הלשון העברית" ( לפי דברי משה הס ) מכאן ועזיבה גמורה מכאן . בקצב משובה , מופלא , מאויים , זורמות תולדות הזיווג הזה שבין האומה ובין לשונה : מתקופות הדבש המופלגות עד תקופות הפירוד והמרור בזמן החדש . דבקות שאין כמותה מכאן ובעיטה שאין כדוגמתה מכאן . תקופות — אהבה ומסירות אין קץ גוברות » תקופות — שנאה והתנכרות משתלטות . וביניהן משתרע מדבר גדול ורחב של סתגלנות > של פושרות רעיונית , נשמתית , לבבית . עקרה וצחיחה . וכך © ותחים ב"השפה השרידה , היחידה" ומסיימים בגירוש "שרידה , יחידה" זו אפילו מתוך כתלי המקדש המעט שנישאר לו לישראל ולנשמתו בעולם — מן התפילה . מטפחים ומסלסים אותה במיטב לשד הנפש בשעות עליה ואינם מפרנסים אותה אפילו פרנסה זעומה בשעה של נהייה אחר לשונות זרים , תרבות זרים , קסמי זרים . פעמים הבועטים הם שבעי חיים , ה & כלה , תרבות , ירודים שעלו לגדולה , המתנכרים למקורם ( בארצות המערב ) ועתים — המונות עניים , דוויים וסחופים , דלי תרבות ועשירי מרירות מקפצים אגרופים לעומתה , לעומת אצילות קדומים ( בארצות המזרח בזמן החדש . ( דומה : נשנתה בה בלשון העברית פרשת חיים וגורל של זיווג ישראל והמקום כביכול : נהייה , פרישה , תשובה . שעה זו שאנו עומדים בה היא לפי דברת רבים , הצמאים לחידוש חיים ויצירה של האומה , שעת תשובה כביכול : עזיבת חטא דורות והזנחת דורות וקבלת עול — במסירות ובדבקות . תהא נא הרשות נתונה להתבונן התבוננות סוציולוגית בפרשה זו החדשה , העוברת על ישראל ולשונו , על ישראל וזיקתו ללשון בכלל : מה הן המגמות הפנימיות השולטות בישראל , מגמות לשון , תרבות , סגנון חיים , הרגשה , מחשבה ? כלום התשובה תשובה שלמה היא , בלב ונפש , או שמא היא תשובה על מנת לשוב ולחטוא ?
|
|