|
|
Page:12
הפתיחתא על אף האמור מזדקרת לפתות תבנית צורנית אחת , שבוודאי נוצרה מתחילתה לשמש בדרשה בציבור , היא הפתיחה או פתיחתא , המצויה בראש כל סדר וסדר ברוב המדרשים לספרי התורה ( וכן בהרבה מדרשים אחרים . ( פתיחתאות אלו — שמספרן במקורות השונים מגיע לאלפיים ומעלה — מהוות סוג צורני מובהק ומגובש בקוויו העיקריים , על אף הגיוון הרב המצוי בהן מבחינת התוכן ומבחינת פרטי המבנה כאחת . לכולן תבנית יסוד אחידה , אשר בד . משמש לדרשן כנקודת מוצא פסוק הלקוח ממקום אחר ( לרוב : מן הכתובים , ( ולא מאותה הפרשה הנקראת בהזדמנות אשר בה הוא משמיע את דבריו ושאליה מתייחסת דרשתו . מפסוק 'רחוק' זה הוא מגלגל ודורש עד שהוא יוצר קשר לראשית פרשת היום ומסיים בהבאת הפסוק הראשון שבה ( לעתים ו השני או השלישי . ( ואילו במדרשים ההומילטיים רוכז חומר לפרשות ולסדרים של קריאת התורה או ההפטרה של שבתות וימים טובים ; אין בהם פירוש רצוף של כל הספר המקראי , אלא כל חטיבה ' ) פרשה' או ' פיסקה ( ' מוקדשת לסדר הקריאה של יום מסוים , ובדרך כלל עוסקת בפסוקים הראשונים שלו בלבד . מכאן שהחומר ה 1 מ 1 גני במידה רבה ; כל הפרשה כולה עשויה לעסוק בנושא אחד , מגובש פחות או יותר , אם גם מבחינות שונות . אין להטיל ספק בכך , שעורכי המדרשים הדרשניים שאבו את 'גושי החומר' הללו בעיקר מן המסורת של הדרשה בציבור , ומשתקפים בהם אפוא דברים שהושמעו באוזני הציבור בשעתם . ברם ניתן לקבוע בהחלטיות , שאין זהות בין כל פרשה כזאת לבין דרשה מסוימת שנדרשה בעל פה . אלא הפרשיות הללו בנויות מחומר שמקורו בדרשות רבות ושונות באותו הנושא , והעורכים שאפו להרכיב מבנים חדשים משלהם , מקיפים יותר ומורכבים יותר ; ועל כך עוד להלן . לסוג זה של מדרשים שייכים מצד אחד מדרש ויקרא רבה ורוב מדרשי תנחומא ילמדנו לחמישה חומשי תורה ; ומאידך הפסיקתות הכוללות דרשות לימים טובים ולשבתות מצוינות בלוח השנה , המתייחסות לקריאות בתורה או בנביא של הימים הללו , היינו , פרשיות הלקוחות מספרים שונים של המקרא .
|
|
|