|
|
Page:10
מתאווה לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה' ( פסיקתא דר"כ , פיסקא יב , ג . ( הדרשות התקיימו בדרך כלל בשבתות ובימים טובים , וכן בימי תעניות , כגון בתשעה באב . נושא הדרשה היה קשור בקריאה מן המקרא שבאותו היום , לרוב לקריאה מן התורה . הקריאה בתורה בציבור לא היתה מחולקת במחזור שנתי של כחמישים פרשיות , כמנהג בבל המקובל בידינו עד היום , אלא בארץ ישראל היה נהוג ' המחזור התלת שנתי , ' שבו נתחלקה התורה לכמאה וחמישים ' סדרים . ' ברם חלוקה זו עוד לא היתה קבועה ואחידה בתקופת התנאים , אלא בכל מקום קבעו את 'הסדר' כראות עיניהם , ובלבד שלא יקראו פחות מעשרים ואחד פסוקים . אף הקריאות בחגים לא היו תמיד זהות לאלו הנהוגות היום . בשבתות מצוינות , כגון ' תלתא דפורענותא' שלפני תשעה באב ו'שבע דנחמתא' שלאחריו , שבהן נהגו לומר הפטרות מיוחדות , בנו הדרשנים מן הסתם את דרשותיהם על קריאות אלו מן הנביאים . לא בכל מקום ובכל זמן התקיימה הדרשה באותן השעות של היום . מן המאה הראשונה יש לנו עדויות על דרשות שנדרשו במסגרת תפילת הבוקר , לאחר הקריאה מן התורה ומן הנביא ( האוונגליון ע"ש לוקאס ד . טז—כב ) ; מסוף המאה השנייה אנו יודעים על דרשות שנדרשו בלילות שבת ( ירו' סוטה פ"א ה"ד , טז ע"ד ) ; וכן היו נוהגים לדרוש בשבת במנחה ( ילקוט שמעוני משלי , רמז תתקסד . ( עוד נראה שהיו גם דרשות שקדמו לקריאה מן התורה וששימשו לה הקדמה . אם הדרשן היה אחד מגדולי החכמים או בעל משרה רמה , לא הופיע עד שלא התאסף כל הקהל ; וחכמים צעירים שימשו כ'דרשנים עוזרים , ' כדי להעסיק את הציבור עד בואו של החכם ( דב"ר פ"ז ח ; ירו' סוכה פ"ה ה"א , נה ע"א . ( בשעת הדרשה עזר ליד הדרשן ה'מתורגמן' ( או 'אמוראי , ( שתפקידו לא היה , כפי הנראה , לתרגם מלשון ללשון , אלא להשמיע את דברי החכם בקול רם ; היה זה מנהג מקובל עד כדי כד , שבשימוש הלשון של המקורות 'להעמיד מתורגמן' משמעו 'לדרוש בציבור . ' תכליתו של מנהג זה לא היתה , בראש זבראשונה , מעשית , כלומר להבטיח שהדרשה תישמע היטב , אלא הוא מביע יחס של דרך ארץ כלפי
|
|