|
|
Page:8
מובהקים לכך מצויים עוד בדבריהם של אחדים מכוכבי ההשכלה החשובים במאה השמונה עשרה , כמו וולטייר וד'הולבאך , ומהם ומשכמותם שאבו הוגים ופוליטיקאים , מתקנים סוציאליסטים ומחדשים רומנטיקנים כאחד לאחר מכן . ואף המסורת הנוצרית הישנה לא נעלמה מהמפה , והתערבלה לתוך המגמות המודרניות . ' פיצול אישיות' צרפתי זה — בין אידיאל של קידמה ושילוב תוך שוויון וביטול דימויי העבר לבין קיום עקשני של דימויים מושרשים היטב — שייצג תופעה רחבה יותר של אירופה המתקדמת דווקא , הטריד יהודים וגם אנשי אמת שלא מבני ברית . עוד ב 1882 חש וראה זאת מנקודת התצפית המזרח אירופית יהודה לייב פינסקר . בפסימיות גדולה כתב בחוברת אוטואמנסיפציה , שהיתה אחת מנקודות הזינוק של התנועה הציונית האמנסיפציה החוקית של היהודים היא נקודת הגובה של הישגי המאה הנוכחית — המאה ה . 19 אבל זאת האמנסיפציה החוקית אינה החברתית . ועם הכרזתה של זו הראשונה עדיין רחוקים היהודים מהיות משוחררים מן ההפליה שבמעמדם החברתי . אמנסיפציית היהודים מוצאת זכות לה בהיותה תמיד פוסטולט = ) הנחה ) של ההיגיון , של הצדק ושל האינטרס המובן לאשורו . לעולם לא ייתכן לראותה כביטוי ספונטני של הרגש האנושי ' . ' לעולם' הוא בוודאי ביטוי מוקצן , שכן היו גם לא מעט דורשי טוב ליהודים , כפי שיתגלה , למשל , בימי פרשת דרייפוס במפנה המאה התשע עשרה והעשרים בצרפת . אך תחושתו היסודית היתה אוטנטית ונשאה בחובה אמת תודעתית וחברתית שלא חלפה עד לשואה , וגם לאחריה . אף בימינו אלה , ימי ראשית המאה העשרים ואחת , אנו מופתעים משובם של חלק מהדימויים הישנים שדומה היה , כי אימי העבר הטילום לפחי האשפה של ההיסטוריה . היסטוריונים כבר הרבו לנתח את התופעה שתיארנו , במיוחד לאחר השואה . והבדיקה של האנטישמיות בצרפת כגורם עצמאי 1 יהודה לייב פינסקר , אוטואמנסיפציה , ירושלים תשי"ח , עמ' . 45
|
|
|