|
|
Page:ט
ואסארי היה בעל יומנה מיוחדת במינה לצורך כתיבת ספרו . הוא היה אמן נודע לתהילה . אחדים ממחזורי הציורים הגדולים שלו — פרסקאות ב'סקאלה ךג'ה' של הוואטיקאן , והפרסקאות האלגוריים אשר ב'פאלאצו וקיו' אשר בפירנצה — מתארים את העירומים המפותלים . וירטואוזיות התיאור . ומביעים את השילוב של חרדה ומתק אשר הפכו להיות לסימני ההיכר של המאנייריזם . בתורת אדריכל הוא סייע בגיבושו של סגנון הרנסאנס המאוחר בטוסקאניה , במבנים כגון ה'אופיצי' שבפירנצה . במבואות לחלקי ספרו השונים הוא מדבר מתוך ידע שאין דומה לו על הטכניקות האמנותיות — לא רק של הציור והאדריכלות . אלא גם של הפיסול , אותה אמנות שמעולם לא עסק בה . הוא לא ניגש לחוויית סדנת האמן גישה מבחוץ . אולם חינוכו של ואסארי היה שונה מחינוכו של אמן . כבר בשלב מוקדם בחייו הוא בא במגע הדוק עם אחדים מהחשובים שבהומאניסטים הפלורנטיניים . בין מוריו ניתן למנות את פיירו ואלריאנו , מומחה לקלאסיקה והיסטוריון של פירנצה , ומחברו של המילון הראשון של סמלים חידתיים מסורתיים , אותו כרך כבד של ה'הרוגליפיקה' ( כתבי החרטומים . ( מה שוואסארי למד מפיירו ואלריאנו וממוריו האחרים לא הפך אותו להומאניסט התוקע את חוטמו בספרים , אלא העניק לו פרספקטיבה אשר בדרך כלל היתה זמינה בקלות לאמן יוצר . ייתכן בהחלט , כי התעניינותו באיקונוגראפיה — כפי שניתן לראות מן ה'ראג'ונאמנטי' שלו . הסבר של האלגוריות המורכבות אשר צייר ב'סטודיולו' של פראנצ'סקו דה מדיצ'י — הושפעה ממה שירש ממוריו . למען מי כתב ואסארי ? מי היה קהל קוראיו המתוכנן ? בראש המהדורה השנייה של ספרו הוא פרסם מכתב 'לאמני הרישום . ' אין בכך כדי להפתיע . לאור מסורת מפורסמת ביותר של תיאוריית האמנות ו אנו זוכרים , כמובן . כי אלברטי הציב מכתב הקדשה לקבוצת אמנים בראשית ספרו 'על אודות הציור . ' אולם . מספרו של ואסארי עצמו מתברר . כי הוא לא כתב אותו למען הקורא המסורתי המתעניין בתיאוריית האמנות . הוא כתב על אודות אמנים . ולא למענם . הוא אומר , כי הדוגמא שניתן ללמוד מאמנים דגולים רבים אולי 'יש בה תועלת לא פחותה כלל וכלל לגבי אלה החוקרים את האמנויות , ' אולם ברצונו לכתוב 'כדי לספק באורח מושלם יותר את הידידים הרבים . חובבי אמנות מסורים , אם כי אין הם נכללים בשורותינו . ' דהיינו r שאינם עצמם אמנים . 3 « 0 'ה י ' amici ... < 1011 ( ידידי האמנות ) — אלה הם הקוראים שאליהם כיוון את דבריו י הוא רוצה 'לספק את כל האחרים ( שאינם אמנים ) אשר ניחנו בטעם לאמנויות . והמתענגים עליהן . ' ניתן לראות בוואסארי את אביה של הגישה ההיסטורית לחקר האמנות , אם כי קדמו לו חלוצים אחדים , כגון גיברטי . יהיה זה אנאכרוניסטי לצפות מוואסארי מה שמצפים מכל היסטוריון מודרני — בדיקה קפדנית של מקורותיו , וחיקור ביקורתי לגבי הפרטים . ואסארי אוהב ללכת רכיל , והוא מוכן להאמין לרכילות כאשר היא מסייעת לו לבנות דמות מסוימת . אולם . אם לא נחדל להדגיש כי אין הוא היסטוריון מושלם ( כפי שטוענים אחדים מהמלומדים המודרניים . ( נאפיל בכך על אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר במחשבה על אודות האמנות שתקופת הרנסאנס הורישה לנו .
|
|
|