|
|
Page:ט
אולם מה היא בעצם המציאות , שבה מסתכל הוזינחה ואותה הוא מתאר ? מה טיבה המדויק ומה מרכיביה הסגוליים ? מבקריו של הוזינחה ציינו , כי ' המציאות , ' שבה הוא דן , סוטה אף היא ממה שהאסכולות ההיסטוריות השונות נוהגות להבין במושג זה . אין הוזינחה מתאר כלל את המדינה , את סדרי המימשל והמינהל , אין הוא נותן דעתו על גורמים כלכליים ועל תהליכי ייצור ושיווק . הוזינחה אמנם פותח את ספרו בתיאור תנאי החיים הקשים ששררו בתקופה המתוארת , ובשאר הפרקים בוקעת ועולה מדי פעם הארציות ותופסת את תשומת דעתו של הקורא . אולם כל אלה אינם אלא רקע ; הנושא העיקרי של 'בסתיו ימי הביניים' אינה המציאות הממשית , אלא מה שהוזינחה מכנה לפעמים בשם ' החלומות' של התקופה , היינו : הלכי הרוח , האידיאלים השוררים והדימויים האוטופיים של החברה הבורגנדית בשלהי ימי הביניים . ב'מציאות' שהוזינחה מתאר אותה תופסים יסודות אלה מקום מרכזי . יחסם של אדם וחברה אל האידיאלים שלהם , האופן שבו הם משליכים כלפי חוץ את משאלות לבם , קובעים את דמותם . בפרק השני של הספר שלפנינו אומר הוזינחה , כי בכל הזמנים נתקיימו שלוש גישות יסוד אל החיים האידיאליים . הגישה האחת כרוכה בשלילתה של המציאות הארצית ; האידיאל , שהוא מושלם מטיבו , אינו יכול לדור במציאות הארצית הפגומה , הוא משוכן בתחום שהוא מעבר לעולם הזה , וכדי להגיע אליו חייב אדם לנטוש את הארציות . זו היתד , גישתה של הנזירות . הגישה השנייה היא הניסיון לשפר ולשכלל את מציאות החיים עלי אדמות , ולקרבם בהדרגה אל האידיאל . גישה זו מקובלת בחברה החילונית המודרנית , המאמינה ב'קידמה' והמשתיתה את תפיסת עולמה על הנחות אופטימיות . החברה המתוארת בספרו של הוזינחה אינה שוללת באופן עקרוני את העולם הארצי , אך גם אינה יודעת את האופטימיות השטחית של האמונה ב'פרוגרס . ' חברה זו מגלמת גישה שלישית , שהוזינחה מכנה אותה גישת החלום . חברה זו מציירת תמונה דמיונית של חיים אידיאליים , וההשתקעות באותה מציאות דמיונית נעשית למרכיב רב חשיבות בתרבות כולה . נדמה כי מותר כאן לדבר על אוטופיה כמרכיב של חיי תקופה ובאספקלריה שלהם גם יחד . במרכז ספרו של הוזינחה עומד הניסיון לתאר את אופי האוטופיות של שלהי ימי הביניים , ולדון במסכת היחסים הסבוכה שבין שתי רמות של מציאות : מציאות החלום והמציאות הארצית הריאלית . לאור זיקה הדדית זו מנתח הוזינחה את האידיאל של האבירות , את דפוסיה של האהבה , את דימוייהם ומגמותיהם של החיים הדתיים ; לאורה של מסכת יחסים זו הוא גם מנתח את ביטוייה הממשיים המיוחדים של התרבות , ובראש וראשונה של הציור .
|
|