sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:7

אייסכילוס , ועוד כמה וכמה מן האודות והסטירות להוראטיוס , תרגום שלא זכה להשלימו . בי"ג באדר ב' תשכ"ה מת פתאום . כשנותנים את הדעת על קו חייו הנפלה והנורא של שלמה דיקמן , אי אפשר שלא לבוא לידי הרהור בתלאובות גורלה של יהדות פולין כולה , שהוא היה מבניה המובהקים ביותר : כרך תרגומיו לשירי ביאליק היה אחד הספרים היהודיים האחרונים שראו אור בוורשה לפני הכיבוש הגרמני . את הכרך הזה , שכל ימי שבתו בארץ נצר אותו כאוצר יקר , השיבה לו אחרי המלחמה אישה פולנייה , שאצלה הפקידה אותו למשמרת בת משפחתו בלכתה בשיירת המוות לטרבלינקה : והיו הספר ומחברו שניהם אודים מוצלים מאש . וכי יכול המתרגם הצעיר בן העשרים לדעת , כשהדפיס כתב העת העברי 'תחומים' תרגום לשיר משל פושקין , לצד תרגומו של חברו הטוב , המשורר בדל פומרנץ , כי עתידה החוברת הזאת להיות מצבה אחרונה מסוגה לאות העברית בפולין , וכי כמעט כל משתתפיה עתידים להירצח ? ואף הפרק השני בחייו , עת זכה - כמו שכתב לימים בלצון מריר - להתחמם בזיווה של ' שמש העמים' הסובייטית , היה תהפוכה מרה שחלק עם אלפי הפליטים היהודים שנצנפו בכף הקלע אל עיבורי האימפריה האדומה , אל אוזבקיסטאן וקזחסטאן . וכיוצא בזה מהלומת הגורל שניחתה עליו ועל אחיו , שניים מהמוני אסירי ציון שנבלעו במחילות האפלות של ה'גולאג , ' זה לשמאלה וזה לימינה של רשת מחנות הכפייה אשר בחוג הקוטב . פרשת הינצלו של שלמה דיקמן מתופת זה היתה בגדר נס ממש , נס שחברו בו , מלבד יד ההשגחה , גם רעים נאמנים ועמיתים לצרה , שעזרו לשמור את חייו בגיא צלמוות זה , שרבים כל כך לא זכו לצאת ממנו . לימים , משזכה לעלות ארצה , להיפגש עם אחיו , שניצל גם הוא , ובלב כמה להסיח את הקורות אותו סיפר את כל מה שעלה לו במחוזות ההם , היו שחשדו בו כי גוזמאות וסיפורי בדים בפיו . עד שקם והעלה מקצת זיכרונותיו על הכתב ופרסמם . בימים ההם עדיין לא יצא שמעם של סולז'ניצין ושאלאמוב , ובארץ , יש לזכור , עור היו רבים שאך שנים ספורות קודם לכן ביכו את מותו של סטאלין . עם הגיעו ארצה נתקבל שלמה דיקמן בזרועות פתוחות , בשמחה שהיתה מהולה בה השתאות על פרשת הינצלו , עלייתו מאוב , כביכול , בנקוף חמש עשרה שנים שחשבוהו בין המתים . תכף להשתקעותו בירושלים נרתם למפעל התרגום הגדול שהועיד לעצמו ואשר לו נועד , אל נכון , מבטן ומלידה . בחמש שנות חייו האחרונות הריק לעברית מנה עצומה של יצירות מופת משירת יוון ורומי , כדוחס לזמן מועט פרק חיים ארוך . אף שנבע מתוכו פרץ יצירה עצום , לא היתה קדחתנות עמלו כל כולה מרצון , והעבודה נעשתה בתנאים קשים . לכבוד ולהודיה זכה שלמה דיקמן : האקדמיה ללשון העברית בחרה בו לחבר , פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת הוענק לו , ובפרס ישראל על מפעלו בתרגום זוכה אחרי מותו . אולם בארץ חי בקשי יום , בעבודה מאומצת שכילתה את כוחותיו . לא כאן המקום לעיין ברחבות בכל פרטיו ודקדוקיו של תרגום ה'אינאיס . ' מבקש אני להעיר על העיקר : אף שרוב חייו לא עברו עליו בארץ ישראל , היה שלמה דיקמן בן נאמן לדורו הספרותי העברי , ומערך רוחו , לשונו ונוהגו בחלל הספרות היו כדרך הזמן ההוא . פירוש הדבר , בראש ובראשונה , שראה את עצמו בעל שליחות וייעוד , ממשיך דרכם של

מוסד ביאליק

כרמל


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help