|
|
Page:10
דעה אחת מעניקה עדיפות לאידיאליזם , ללאומיות ולנכונות להקרבה עצמית , ואילו דעה אחרת מצדדת במטריאליזם ובסיפוק עצמי . חזון אחד קושר את ההווה לעבר ולעתיד , ואילו החזון האחר מעוגן בממד האחד והיחיד של ההווה . שגיב מיקם את הנושא שלו בהקשר של ההיסטוריה של הרעיונות , וכך התווה את הרקע שיאפשר לנו לבחון היטב את הנושאים האלה . לוויכוח המתקיים במסגרת החיים הציבוריים בישראל יש מקבילות בעולם המערבי , אבל הן מושתתות על מונחים שניסחו במקור אבותינו בארץ הזאת , מונחים שנעשו מאוחר יותר חלק מן המורשת התרבותית המערבית - ובייחוד החזון המרומם של שלמות מוסרית . דוגמה אחת היא שירו של ויליאם בלייק , " ירושלים , " שבו הוא כותב : לא אחדל ממאבק רוחני , אף לא תדע תךבי תנומה עךי נבנה את ירושלים באךמת אנגליה הנעימה . ברוח דומה תיאר גארט מטינגלי , היסטוריון של הדיפלומטיה בתקופת הרנסנס , איך התפשט באירופה של תחילת העידן החדש הלך רוח מוסרי שיצר את הבסיס לערכים המוצהרים של המדינה המודרנית בחיתוליה : "במערב הלטיני לא היה האידיאליזם עמדה שאימצו אותה במתכוון , אלא הנחה מוסרית בסיסית . אף על פי שהאדם ידע מראש שהמאמצים הגדולים ביותר שינקוט בכוחות עצמו יקרבו אותו אך בקושי אל השלמות המיוחלת , לא גרעה ידיעה זו ממחויבותו הנצחית לחתור לתכלית זו . התהום הפעורה בין השאיפה ובין ההישג הייתה חלק מן הסדר שהשליט האל בעולם . כמו בריות אחרות , גם הנסיכים והרפובליקות היו מועדים לחטוא ולשגות . ועם זאת , לא היה בכך כדי לבטל את תקפותן של הנורמות שעל פיהן נשפטה התנהגותם . באותו זמן טרם הועלתה הטענה שבעניינים אלה עשויה החברה להשיג יותר אם רק תצפה לפחות " ( מטינגלי , הדיפלומטיה של הרנסנס , עמי . ( 43 שני החזונות האלה משקפים אידיאלים של ארגון חברתי והתנהגות מוסרית שהעולם הנוצרי ירש מנביאי המקרא ונתן להם תוקף אוניברסלי . מה , לעומת זה , מבטאת המציאות של חיים "נורמליים ?" תיאור אחד אפשר למצוא בספרו של ויליאם ה ' שאף , הםסע שאי 11 תמר : אמריקה מאז מלחמת העולם השנייה , המציג את החברה האמריקנית בשנות השבעים של המאה העשרים עם כל הסתירות התרבותיות וה " בלקניזציה " החברתית שלה : הערכה רווחת הרבה יותר ... הייתה זו שתפשה את המשבר באמריקה כמשבר של ערכים תרבותיים וניוון רוחני . "במשך תקופה ארוכה במאה הזאת , " כתב דניאל ינקלוביץ , "האמינו האמריקנים שיש היגיון בהקרבה עצמית ... אבל כעת התעוררו ספקות . " לדברי ינקלוביץ , האמריקנים התכחשו לאתוס הישן של אחריות חברתית , וברוח האידיאולוגיה של השחרור אימצו בשנות השישים אתיקה חדשה של נהנתנות אישית . לפי הנתונים שלו , 70 עד 80 אחוזים מאזרחי ארצות הברית היו מוכנים עכשיו לומר : " תשכחו את המשפחה , שתלך לעזאזל המחויבות שלי לאחרים " ( עמי . ( 468
|
|